לא, ג

התלמיד שקיבל השכל ולזאת לא ימצא בזה חידוש שפע מאין זולת דבר כהויתו לא יוסיף ולא יגרע לעולם והיינו דמיון לאור ושפע דמ"ע ואור עליון דיחו"ע כו' אבל המשכה מאין ליש אין זה רק כמו זיווג זכר ונקבה שהן ב' מהותי' ואין מהות המקבל נצרך למהות המשפיע והקבלה דמקבל אינו גוף השפע שהרי גוף המחודש מכח המקבל עצמו בא כנ"ל בענין אשה כי תזריע כו' רק שניתן לה כח המוליד שבמ"ד ובאמצעות כח שניהם במ"ד ומ"ן יבא דבר המחודש הזה מאין ליש ממש שהוא בסיוע כח האלקי שמכחו יולידו באמצעות שניהם לאין שיעור כו' וכן כח הצמיחה שבארץ כשמקבלת מגשמי' ומזלות שברקיע וכה"ג יש בשמש ולבנה למאן דמפרש בזוהר סיהרא לית ליה מגרמה כלום היינו כח התולדה שיש בה כי ההשפעה עצמה מן הלבנה ולא שליח לה מג"כ כעני לגבי עשיר וכתלמיד מרבו ואם אמרו פני משה כפני חמה כו' הרי יהושע הי' איש אשר רוח בו להוליד רוח חדש לגמרי וכידוע בענין תושבע"פ ותושב"כ דבינה יתיר' נתנה באשה כו' שהרי ימצאו דינין מחודשי' בתושבע"פ שלא יש להם רמז בתושב"כ כלל וכענין לאו דלא תסו' וראי' מאתם אפי' מוטעין וכמ"ש במ"א שהרי זה כולד בבטן אמו שנגדל ממ"ן שלה דוקא כנ"ל וזהו יהי רקיע בתוך המים להבדיל בין מ"ע דאורייתא מח"ע נפקת היינו תושב"כ שנק' מה"ח שלמעלה מעה"ד כו' ובין מ"ת שבחכמ' דתושבע"פ ת"ת אתברירו רפ"ח כו' בעה"ד טו"ר וידוע בפי' ואהי' אצלו אמון כו' דדוקא באוריית' בראעלמא וכמארז"ל א"ת בניך אלא בוניך כו' וכמ"ש ואשי' דברי בפיך כו' וידוע בענין י' מאמרות שהן לנגד יו"ד הדברות ממש כחומר וצורה בכל פרט כו' והנה לכאור' זה סותר לענין הפסוק דיהי רקיע להבדיל בין מ"ע דתושב"כ כו' ובהכרח נאמ' דתושבע"פ מקבל מתושב"כ מאחר שא' ואהי' אצלו אמון כו' באוריית' כו' כאומן הרואה בלוח כידוע וכמו אשמר בזהר ע"פ חכמות בחוץ כו' ח"ע דאתמשך בח"ת כו' והענין הוא דשניהם אמת והיינו ע"ד הנ"ל במשל דזווג דכר ונוק' ובמשל הארץ שמקבלת מגשמי' ומזלות שברקיע כו' דהנה י"ל לכאורה מ"ש בל' המקובלים בכל היחודים עליונים דאו"א וזו"נ כו' הכל במשל דזווג דו"נ דוקא ולא מצאו דמיון לזה משפע דעשיר ועני ורב לתלמי' וכה"ג אלא הענין הוא משום דבחי' יחודי' עליוני' דאו"א וזו"נ לתולדות הנשמות כו' הוא בא מכחו של א"ס עצמו והיינו כדמיון דכר ונוק' ולא כדמיון שפע העיל' לעלו' רק עצם האצילו' הע"ס הוא בא בבחי' העל' וגילוי כידוע שזהו כמו מאמר יהי אור וכה"ג יובן בהפרש שבין תושב"כ לתושבע"פ כו' בהיות דאורייתא תושב"כ מח"ע נפקת היינו כמאמר יהי אור אור קדמא' דחכמה שנא' ותורה אור וכמ"ש ואהי' אצלו אמון כו' אלפים שנה קודם כו' והוא מארז"ל בראשית בשביל התורה שנק' ראשית שנא' ה' קנני ראשית דרכו והאור הזה בא בגבול ומדה במאמ' קו המדה והן ע"פ כ"ב אתוון דאורייתא ובפרט ס"ר אותיות דתושב"כ בטנת"א מדוקדק בחסר ויתיר כו' ונק' פני' מאירות ובתושבע"פ מאיר האור במדה והן כל דרשות שתושבע"פ מקבל מתושב"כ וז"ש חכמות בחוץ תרונה כו' ומה שבתושבע"פ שנק' פנים מסבירות מחדש דינין הרבה בתוס' וריבוי לאין שיעור היינו מארז"ל בינה יתירה ניתנת באשה כו' וכמו דמיון בחי' מ"ן דנוק' שמגדל הולד בתוס' ורבוי וז"ש א"ח עטרת בעלה וכו' וכידוע בענין ויתן לך כו' מטל השמי' דהיינו תושב"כ משמני הארץ תושב"פ כו') ונק' לחם מן השמי' ולחם מן הארץ וכמ"ש לכו לחמו בלחמי כו' וכמ"ש במ"א בענין ונתן לי לחם לאכול כו' כמו דגנך זה תלמוד כו' ולע"ל או' שעתיד' הארץ שתוציא גלוסקאו' וכלי מילת לחם לאכול ובגד ללבוש