לא, ד

דתו"מ שעכשיו בא בבחי' הברורי' דרפ"ח כו' שמלובש בעה"ד טו"ר ולע"ל אילנא דטו"ר יתעבר כו' ויהי' א"ח עט"ב שלא תצטרך הארץ למשפיע דגשמי' ומזלות) וכעין שהי' בוי"ב דכתיב תוצא הארץ כו' רק שלע"ל יהיה הלחם והלבוש בתכלית הבירור כו') ולכך הלכות דוקא לא יבטלו לע"ל כמ"ש במ"א בפי' מזמור לתודה הריעו לה' כו' ר"ת הלכ' כו' וד"ל (ונמצ' ג' מדרגות יש בענין יהי רקיע בתוך המים א' להבדיל בין מ"ע ומ"ת בחכמ' שבמע"ב עצמי כנ"ל במח' העצמית שצריך לבא בגילוי כנ"ל והב' בענין מי' דאורייתא דתושב"כ ושבע"פ כנ"ל והג' בענין תולדות הנשמות מיחודי' עליונים דאו"א וזו"נ כו' דמ"ע היינו בחי' מ"ד דשרשו ממוח אבא כי אתה אבינו (וכתיב המקרה במי' כו' דגרמין בניין על מוחא כו' דלובן מן האב כו') והזריעה דמ"ד דז"א נק' אור זרוע לצדיק עליון בחי' יסוד ז"א ובהגיע המ"ד במ"ל נשתהא ונקלט בבטן המל' ט"ח כמ"ש אליהו חי ה' אשר עמדתי כו' ונק' אוצר ששמו גוף כו' ומשם נמשכו נשמות דבי"ע שא"ז אמר אתה בראת כו' יצרת כו' כמ"ש יצרתיו אף עשיתיו כו' עד בחי' נפש דעשי' שמלובש בחומ' גופני שזהו כזריעה בעפר הארץ ממש שיש בזה יתרון ותוס' רב הרבה יותר מאור הזרוע לצדיק כו' טרם שנמשך במל' מטעם הנ"ל ביתרון מעלת הארץ במ"ת שבה וכמשי"ת בסי' שאח"ז באריכות וד"ל:

(כד) ואחכ"ז יובן ענין מעלה יתירה שיש ביח"ת דבשכמל"ו על יח"ע דפסוק ראשון (הנז' בסי' י"ז) מכמה ראיות וכללותם הן שלשה ענינים שאנו רואים בהם מעלה יתירה זו כנ"ל הא' במע"ב שיש בארץ כח המחדש חדשות מעיקרן מאין לאין שיעור כמו התולדה דנוק' כו' ולמעלה ברוחניות היינו שם ה' ואלקים שנק' שמים וארץ עילאין שיש באלקים כח זה דא"ס שבתחלה ברבוי יותר והוא שם אד' דגדול אדונינו ורב כח כו' ומ"ש אימתי גדול בעיר אלקינו וכמ"ש בס"י מכאן ואילך צא וחשוב לאין שיעור כו' מפני שאא"ס למעלה עד אין קץ כו' בהיפך מדלעיל שם שלמטה עד אין כו' הוא ביח"ת אלא אדרבה זהו ביח"ע בבחי' או"י נק' למטה עד כו' וביח"ת דמל' שנק' ארץ ה"ז בא בבחי' א"ח שזהו למעלה עד אין כו') וזהו מ"ש בזוהר למנדע ליה לקודב"ה משבח פעולותיו יש מאין לאין שיעור שזהו דוק' מגיע בעצם מהותו יותר מטע' כל הנ"ל וזהו שא' אתה הראת לדעת בגוף דוק' וכמשי"ת) והב' בענין תושב"כ ותשבע"פ כנ"ל והג' בענין הנשמות שמקור חוצבן למעלה באור זרוע לצדיק כו' ושרשן בחי' תוס' חידוש המוחין דאו"א [ונשמות הסבות נבדל בערך במה שהן כלולין למעלה בימא רבא דח"ע כדגים בים כנ"ל) בזו"נ לצורך תולדה שהוא מבחי' ג"ר דוקא שלזה או' שמע ישראל דוקא שעלה במח' כו' (וכמ"ש במ"א בענין אל עליון גומל כו' ומביא גואל לב"ב כו' וכמשי"ת) ונשמות שבגופי' הן כדמיון הזריעה שבארץ וכמ"ש אור זרוע לצדיק וכתיב וזרעתי' לי בארץ וכלום אדם זורע קב כו' שעי"ז שוקא נתוסף רבוי גדול לאין שיעור כו' ולכך בחי' אה"ר דבכל מאודך אינו רק בנשמה שבגוף דווקא אשר לא הי' לה מדריגה זו בעודנה למעל' בבחי' מ"ע מ"ע דח"ע כו' וביאור טעם הדברי' מובן מכל הנ"ל ויש להקדי' תחל' ביאור הפסוק דאז ישיר כו' עלי באר ענו לה באר חפרוה שרי' כו' המבואר במ"א שהן הנשמות שבאו בגופי' שנק' באר מ"ת ונוזלי' מן לבנון כו' פי' עלי באר שעולין מלמטה למעלה בבחי' א"ח דוקא והיינו אבר ר"ת בידך אפקיד רוחי שזהו עליות הנשמו' שבגופי' כו' ונק' ג"כ מ"ת בוכי' אנן בעינן למהוי קדם מלכא כו' לע"ל כתיב בבכי יבאו כו'