לב, א

ולכאורה זה הפסוק סות' למ"ש הלוך ילך ובכה נושא משך הזר' דמשמ' בשעת זריע' דוקא הוא בוכה שאינו יודע אם יצמח או ירקב אבל בשעת קצירה ישמח וכמ"ש בא יבא ברנה דווקא נושא אלומותיו בקציר' וכמו"כ זרעו לכם לצדקה וקצרו כו' שנשמו' ישראל בתו"מ שעושין בעה"ז נק' זריעה והקצירה הוא שפרי מעשיהם לע"ל וא"כ למה אמר בבכי יבואו כו' אך הנה כתיב ויבך יוסף על צווארי בנימין אחיו ובנימין בכה כו' וידוע בענין יוסף ובנימין שהן צ"ע וצ"ת וכמ"ש במ"א בענין שהם וישפה כו' וזהו שכל הנשמות שמבחי' צ"ע נק' אור זרוע כו' ובהגיע האור במקבל היינו בחי' צד"ת ומפני שהתקשרות המשפיע אל המקבל נק' רוחא דשבי' בגווה מזה עצמו נעשה התקשרות המקבל אל המשפיע דהיינו מה שאין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי כמה שכתוב כי בועליך עושיך כו' וכמה שכתוב ואל אישך תשוקתך כו' וזהו ענין הבכי' דיוסף צדיק עליון על הנשמו' שבגופים שלא ידח ממנו נדח כו' וזהו ויבך יוסף והוא המשכת י"ג מדות הרחמי' מן המשפיע לכללו' נשמו' ישראל שלמט' לעורר' בתשו"ע ותשו"ת לבלתי ידח כל זמן הגלו' כמו בכל ר"ה ויוה"כ כו' ובנימין בכה כו' היינו התעוררו' המקבל צד"ת מצד רוחא דשביק בה מעלה מ"ן וראי' לזה מן הידוע דכל מי שאינו בוכ' בעי"ת אין נשמתו שלימה בשרש מקור חוצבה מאור הזרוע לצדיק עליון דאם היתה שלימה למעלה הי' נתעורר מי"ג מדה"ר דצד"ע כו' וכמ"ש ויבך יוסף וממילא ובנימין בכה כו' ומזה יובן ענין מ"ת בוכין אנן בעינן כו' שזהו בחי' עליות הנשמות שירדו למטה ומצד נקודת התקשרותם מרוחא כו' לכך הן בוכין במר נפשם כו' לפי שרוצים לעלות למקור חוצבם מאור הזרוע למעלה כו' וזהו קדם מלכא דוקא וכדוגמ' שא' אשר עמדתי לפניו כו' וכידוע דכל נר ה' נשמת אדם הי' בבחי' אור העליון דאצי' שנמשך מצד"ע ונק' נהורא חוורא ובירידת' למט' נק' נהור' אוכמ' כו' וז"ש בהלו נרו עלי ראשי וכן כי את' תאיר נרי וכה"ג דהיינו מ"ש אך בצלם כו' דמזלי' דבוק למעלה ומאיר מלמעלה למטה ומזה בא כח המעלה מ"ן בתש"ת ולכך כל שאינו בוכה בעי"ת מסתמא מזלי' אינו פועל בו כלום לפי שנפסק חבל התקשרותו או מחיצת עונו מבדיל כו' אך הנה עדיין י"ל למה נק' בשם מים דוק' ונק' באר מ"ח כו' דמשמ' שיש בהן יתרון מעל' משרש הנשמו' כמו שהיו תחלה באור עליון דצ"ע כו' וכידוע דרך כלל שיריד' זו של הנשמה בגוף לצורך עליי' היא וכמשל הזריעה שעושה תוס' וריבוי דכלום אדם זורע קב כו' כנ"ל וכך גם באור הזרוע לצדיק עליון יש בזריעה זו למטה במה שא' בראתיו יצרתיו אף עשיתיו כנ"ל תוס' מעל' יתירה (וכן לפי מארז"ל ע"פ אחור וקדם צרתני קדם למע"ב בגוף וחומר) והענין יובן עפ"י הנ"ל מ"ע ומ"ת שיש יתרון מעלה במ"ת לאחר שגער עליהן שירדו למטה במאמר דיקוו המים כו' שנעשי' מחודשי' ממש בעברם בחללי הארץ מלמטה למעל' דוקא והן הנק' מ"ת משא"כ בעודנם למעלה לא נק' מ"ת כלל והטעם הוא מצד כח החידוש מאין ממש אשר בעפר הארץ דוקא כנ"ל באורך ולכך טבע המ"ת הללו לעלות מלמטה למעלה בתגבורת גדולה כמו מרוצת המי' מלמעל' מגבוה לנמוך כידוע בנביעת הבאר מ"ת כו' והיינו ג"כ בנשמות שנזרעי' בחומר גופני שנק' עפר וכמ"ש וייצר ה' אלהי' את האדם עפר כו' שיסודו מעפר דווקא ובעפר יש כח הראשון ממש ביתר שאת כנ"ל (בר"ס כ"ג) ולא ככח החוזר אליו בלבד כו' (וזהו הטעם שהתולדה והצמיחה ברבוי לאין שיעור אינו אלא בנשמות הזרועי' בגופי' ושיולידו ויצמיחו נשמות לדורי דורות וכמו ע' נפש דיעקב כשבאו נעשו ס' רבוא