לג, א

והעם לקבלו למלך להשים כתר מל' בראשו ודאי אין זה רק לעשו' לו רצון למלוכ' שיקח כתר מל' כי אם לא ירצה ויתענג בזה לא יקח הכתר מל' כלל ובמה עושין לו רצון ותענוג שירצה ליקח המלוכה הנה יעשו לפניו ביטול וכבוד עצום וישתחוו לו ויאמרו לו קצין וראש תהי' עלינו ובראותו עוצם תשוקתם לזה עדיין לא יתפעל רק שיהי' לו רצון במלוכה אבל לאחר שישים הכתר מל' בראשו ברצון לפי אופן הרצון שיקבלוהו עליהם אז יתנשא בכתר מל' עליהם בהתנשאות שלמעל' מרצונם והוא שכל איש אשר לא יבוטל מכל עצמותו בנפשו ורכושו יומת וכך קבלוה עליה' בתחל' רק שבתחלה הי' זה ברצון ואח"כ נעשה בטול הרצון בקבלת עול מלכות וכמשמעות פשט הכתוב שום תשים עליך מלך שישומו ברצון ואח"כ קבלת עול שלא ברצון ואמנם קבלת עול זה שום תשים עליך ברצון בתחלה כו' והנה מבחי' ביטול הרצון לגמרי מנפש עד בשר יתפעל המלך יותר מתשוק' הרצון בקבלתם אותו בתחלה שהרי מזה נעשה מקור לרצון ועונג למלוכה וזהו כמי שמתענג המלך ממה שאמר ועושין רצונו בכל גזרותיו גזירת מלך שלא קיום הרצון בפרט עשה לו זה התענוג אלא רק מביטול העצמי שכל מה שיגזור אומר ונעשה רצונו ומזה יהי' מקור לרצון ועונג למלכותו בכללות וידוע דמקור כללי לכל מיני התפעלות רצון נק' כתר שבכתר והוא כתר עטרת המלך שבראשו בהתנשאות יתירה כו' וד"ל והדוגמא יובן במלכותא דרקיע בכל בחי' מל' שבכל עולם בפרט עד מל' דמל' דעשיה על עולם העשי' שביטול עצמי בבחי' קבלת עול לבד כסיבוב הגלגלים וצבא השמים כנ"ל מעוררים בחי' מקור הרצון והעונג למדת מלוכה זו שבבחי' מל' דמל' דעשיה להיות מלך על עם כו' מפני שמקבלים עול מל' באימה והכנעה חצוניות שהוא בטול כל המהות כו' והוא יותר גבוה מקבלת הרצון למלכותו ית' שמקבלי' בהשגה ותפיס' בכח אלקי שבנפש וצורה שלהם שרצון זה מצומצם לפ"ע צמצום כח האלקי שבהם בלבד ואין זה מגיע לעורר בחי' מקור הרצון והענג שבמדה זו רק להיות לו רצון וכמו כתר יתנו לך מלאכי' שהוא כתר מל' וכמ"ש בזהר ע"פ גבורי כח עושי דברו כו' שעושין לכתר מל' והיינו כמשל רצון השרי' והעם לקבלו למלך אבל השתחוואה דצבא השמים מעוררי' לבחי' כתר שבכת' והוא במה שמתפעל מביטול העצמי במה שא' ונעשה רצונו בקבלת עול מלכותו דוקא וד"ל ומזה יובן ענין הנ"ל בד' מדרגות דחילו ורחימו כו' דיראה תתאה בקבלת עול שרש ומקור ליראה עילאה בטול הפנימי דחכמ' ורצון והוא במעש' המצות בקבלת עמ"ש שמעוררי' נח"ר לפני עצמותו שא' ונעשה רצונו והיינו נעוץ תחלתן בסופן דוק' וכמ"ש סוף דבר כו' את האלקי' ירא כו' ביראה תתאה דקבלת עמ"ש ותחלתן הוא מה שאמ' ונעש' רצונו שנח"ר זה מקור הענג ורצון למלוכה ומזה נעשה ונברא העוה"ב שכ"י יש להם חלק שנאמ' ועמך כולם צדיקים ע"י המצות דוקא דאפי' פושעי ישראל מלאים מצות כרימון והעה"ב הוא עולם התענוג מעצמות התענוג הפשוט לנשמות הצדיקי' כמ"ש ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה לנוכח כי' והג"ע דעכשיו אינו רק בחי' ממוצע בין הענג שברצון וחכמ' שבמע"ב באבי"ע לענג העצמי שבעה"ב כמו זיו השכינ' בג"ע דעשי' ברצון וחו"ב דמל' דעשי' מקור לענג שברצון וחו"ב דמל' המהווה עולם העשי' מאין ליש וזיו זה מקבל מבחי' האחרונה שבעצם התענוג הפשוט שבמעש' המצות בעוה"ז בגשמיות שע"ז א' לעבדהולשמרה לאה"ר בג"ע הארץ כידוע ולזה הג"ע בריאה יש מאין וכמ"ש ויברא ה' גן בעדן כו' ועכ"ז שרשו נמשך מעצמו' התענוג שבמצות בפ"מ והוא העוה"ב ממש רק