לג, ב

שיש חלוקי מדרגות בג' עולמות ג"ע דעשי' וג"ע דיצי' כו' ובכל עולם בחי' קבלת עול מ"ש דוקא הוא הנק' מצות המלך בפ"מ שרשו מגיע בכתר שבכתר שבמל' שהוא בחי' תענוג העצמי מקור כל עונג ורצון כו' ולכך בבשכמל"ו דוקא שהוא בבחי' מל' דבי"ע ועד רום המעלות אז קבלת עול מ"ש דוקא שנעוץ בו תחלתן בחי' כתר שבכתר שנחשב מעצמו' המאציל כו' שהוא למעל' מבחי' כתר שרש הנאצלי' וכמ"ש במ"א בענין ארוממך אלהי המלך דוקא כו' ובזה יתרון מעלת יח"ת דבשכמל"ו על יח"ע דשמע כו' (וגם בכל מאודך שהוא למעלה מהתפעלות רצון אינו רק בחי' מקיף בפרט ולא בכלל שלזה א' מאודך לשון יחיד אבל קבלת עול מ"ש מגיע למעלה יותר והוא בעצמו' ממש שלא נק' מקיף כלל וכלל וכמ"ש במ"א בענין ואלה דברי דוד האחרונים מכלל דאיכא ראשונים דכתר מל' הן ע' שנין דאה"ר נק' ראשונים אבל כתר שבכתר הוא כתר ש"ט דמשיח נק' אחרוני' שנא' ע"ז עד דוד הגדיל כמו עצמו' אא"ס וכן חי וקיים לעד וכמ"ש ה' ימלוך לעולם ועד כו' והוא בשכמל"ו בקול רם קול גדול כו' (ובזה יתורץ דבשכמל"ו ולמעלה מבכל מאודך שא' משה בלא בשכמל"ו ומ"ש במשיח וגבה מאד למעלה מבחי' כתר תורה וכתר מלכות שהרי הוא למעלה מבחי' אדם כמ"ש במ"א וד"ל):

(כו) ומעתה יובן ענין הנ"ל בפי' אתה הראת לדעת כו' שזהו דוקא בפעולות ה' במדת מל' להוות עולם הנפרד יש מאין דוקא שמזה דוקא יכירו וידעו בבחי' מהות ועצמו' אא"ס ממש מאחר שעיקר בחי' התהוות יש מאין הוא מבחי' המל' ובמדה זו נעוץ תחלת הרצון הפשוט עד רום המעלות א"כ דוקא בבחי' מל' דמל' דעשי' שמהווה הגלגלי' יש בזה הארת עצמו' אא"ס שבמל' דא"ס שנעשה כתר דאצי' כו' כמ"ש ראו כי אני אני כו' אני ראשון כו' דנעוץ תחלת הכל בסוף הכל דוקא ואמנם בבחי' מל' דוקא והוא בקבלת עול מ"ש דצבא השמי' ופנימי' המקור לזה הוא קבלת עול מ"ש דמצות כנ"ל בפי' ואלה דברי דוד האחרונים כו' וכמארז"ל בענין הקים על הקים עולה של תורה כו'). לזה הטעם יש לאדם להרגיל א"ע להעמיק דעתו בתחלה רק בהתבוננות פשוטה בבריאת שמי' וארץ וכל צבאם מן הרוחניות אל הגשמיות מאין ליש בפ"מ כמו שא' שאו מרום כו' וראו מי ברא אלה אלה דוק' וזהו עיקר שבחו של מקו' בכל פסוקי' דס' תהלים ובפסד"ז שמזה ידע ויכיר בעצמו' אא"ס ממש כי כל ההשתלשלות דקו באבי"ע הנק'' התלבשות הפרצופי' בפרט אינו רק לאחזאה כו' דמצד עצמו לאו מכל אינון מדות כלל ואין שינוי כלל כי' וא"כ מל' דעשי' מאחר שהוא בחי' אלקית ממש שנק' בורא שהוא קדמון לכל כו' אין לו תחלה כו' ה"ז כמו בחי' מל' דא"ס עצמו כי טרם שעלה ברצונו להאציל ולברוא ולעשות הי' הוא לבדו וגם כשהאציל וברא ועשה הכל א' לגבי עצמותו ממש ואותו הרצון במלוכה בעצמותו הוא שנשתלשל וירד מעצמותו באבי"ע עד מל' דעשי' הכל רק מח' א' שעלה ברצונו בלי שינוי כלל לגבי' בין אצי' ועשי' כו' וא"כ המתבונן בבחי' כח אלקי דמל' דעשיה שמהוה השמים וכל צבאם והארץ מבחי' חיצונות הכלי' דע"ס דמל' כו' (וכן בג"ע הארץ בבחי' הפנימית כמשי"ת) ה"ז כמו שמתבונן ממש בעצמות אא"ס שלפני האצילות בלי שינוי כלל והיינו מ"ש בזהר למינדע ליה לקוב"ה ממש גם שהוא מצד פעולת שם אד' דמל' דעשי' הרי ע"ז אמ' כי ה' הוא האלקי' עד רום המעלות ואדרבה ע"י קבלת עמ"ש מעורר לתחלת הכל שבעצמות ממש וכמ"ש בזהר ע"פ בזאת יבא אהרן כו' וכן זה השער לה' דא תרא לאעלא' כו' דהמל' נק' פתח ושער להדבק בעצמו' ממש וד"ל וכל שאינו מרגיל א"ע בהתבוננו' זאת בקביעות