לג, ד

חכמה שבמדות שבתורה דוקא וכמ"ש בראשית בחוכמת' כו' (ובחי' חו"ב די"ס דעשי' בכללות נק' א"א דעשי' ובחי' המדות דעשי' נק' ז"א דעשי' ובחינת הדבור לצוות לעשות כמו ויאמר יהי רקיע כו' שנק' דבר מלך לבא בפ"מ זה בחי' מל' שנק' נוק' דז"א דעשי' ובפרט יש במל' דעשי' חו"ב ומדות כו' כידוע וד"ל) והנה ענין ג"ע דעשי' שרש בבחי' ע"ס דיושר דעשי' והוא בחי' עונג שבחו"ב דמל' דעשי' (כידוע דקרקע הגן דעשי' שבקו השוה הוא נבדל בערך גם מרוחניות הד"י שבמזלות ולכך לא נמצא שטח הג"ע דעשי' בכדור הארץ ומ"ש ונהר יוצא מעדן הוא ע"ד פשוט אבל מקום זה נבדל במעלת הרוחניות למעלה הרבה גם מרוחניות שבגשם ד"י ודצח"ם שבכל הארץ) והענין הוא כידוע בע"ח דמבחי' מל' דיצי' נעשה ע"י דעשי' וביאור ענין ע"י דעשי' הוא בחי' הענג שברצון הנבדל בערך גם משכל וחכמ' שהוא טעם לרצון לעשי' כנ"ל ואמנם הנה בענג זה יש ב' מדריגות פנימי' וחיצוניו' בחי' חיצוניו' הענג הוא אשר חפץ לעשות יש מאין בפ"מ והנסת' ונעלם בענג זה הוא בחי' הפנימי' שבו שהוא מקור חוצב הענג הזה הנגלה והיינו ענין זיו השכינה בג"ע הארץ דזיו זה בא בבחי' גלוי אור לנשמות דעשי' בחי' בינה שבמל' דעשי' כידוע ושרשו מבחי' הענג העצמי שברצון שנק' כתר דעשי' בכללות והוא שרש ומקור לענג שברצון להוות העשי' בפ"מ כו' ובחי' זיו זה מקבל מבחי' האחרונה שבעצמות התענוג הפשוט שמלובש ברצון מעשה המצות בפ"מ בעוה"ז דוקא שמזה נעשה תוס' אור בזיו זה תמיד כמ"ש לעבדה שהוא ע"י רמ"ח מ"ע ולשמר' לסקל האבני' וביעור הקוצים מג"ע ולשמור מיניקות החיצונים והוא ע"י שס"ה ל"ת כידוע ומפנימי' מעשה המצות בעוה"ז נעשה העוה"ב שלזה אמ' יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז דווקא מכל חיי העוה"ב לפי שזהו המקור דעוה"ב והיינו שכר מצוה מצוה שבפ"מ עצמה כמ"ש במ"א וכנ"ל וש"ל והדוגמא מכל זה שבבחי' ע"ס דעשי' בכלל בפנימית וחיצונות יובן ג"כ בבחי' ע"ס דיצי' שנק' עולם הדבור בכלל והוא עד"מ באדם התחתון כשמגלה רצונו בדבור לבד שאינו נוגע למעשה עדיין רק שמחשבתו באה לידי גלוי בדבורו שבוודאי יש בזה כל פרטי הי' מדרגות כח"ב וחג"ת כו' ועיקר ומקור הראשון הוא הרצון ואח"כ יבא הרצון בגלוי שכל וטעם שהן בחי' חו"ב שבדבור ומחו"ב שבדבור יבא לידי התחלקות המדות חג"ת וענפיהן בפרטות והכל רק בבחי' גלוי אותיו' הדבור לבד ובחי' האחרונה שבו נק' דבור שבדבור והן אותיות הדבור (ובחי' עשי' שבדבור שהוא הדבור שיבא לידי מעשה טרם שיצוה בגלוי הוא בחי' מל' דיצי' והמדות הנגלי' בדבור נק' ז"א דיצי' וחו"ב שבדבור נק' או"א דיצי' ובחי' הרצון והענג שלמעלה מן השכל הבא בדבור נק' ע"י וא"א דיצי') ומבחי' מל' דבריא' נעשה ע"י דיצי' והיינו מסוף מדרגה דעולם המח' נעשה תחלת גלוי הענג ורצון בדבור והוא מבחי' אותיות המח' שנכנסי' להאיר באותיות הדבור (שנק' עקבי לאה שנכנסי' תוך ראש רחל וכנ"ל בענין מה שעשתה יראה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב כו' וד"ל) ובודאי מובן ממילא שכמו שע"ס דדבור דיצי' מובדל בערך מע"ס דעשי' שבודאי אין ערל כלל לשכל שבעשי' בפ"מ לגבי שכל וחכמה שבדבור כשמדבר לעצמו דברי חכמ' וכן נבדלו ערך המדות שבדבור מן המדות שבעשי' ומכ"ש ברצון וענג שנבדל ערך רצון וענג שבדבור מן ענג רצון שבפ"מ כידוע כך אין ערך לכח"ב וחג"ת כו' שבדבו' לגבי כח"ב וחג"ת כו' שבמח' שהמח' נבדלת מצד עצם מהותה מן הדבור בכמה אופנים הא' שהמח' שבמוח מתאחד' עם עצם המוח והלב בלתי נפרד למהות בפ"ע