לד, ג

והן ע"ס דבי"ע להתהוות מציאו' העולמו' כנ"ל וכאש' אנו אומרי' דכל עולם כלול מבי"ע היינו שבמח' כלול בג' אלה בי"ע שהן מחדו"מ וכן בדבור דיצי' כלול ממחדו"מ וכן בעשי' כלול ממחדו"מ עד עשי' דעשי' סוף הכל ויש עשי' דעשי' בכל עולם בפרט כמו עשי' דעשי' שבמח' ועשי' דעשי' דדבור ועשי' דעשי' דמעשה שנק' נה"י שבנה"י שאין בו מבחי' חב"ד וחג"ת שהן בריאה ויצירה דעשיה כלל רק עשי' דעשי' לבד כנ"ל והרי מובן ממילא דעשי' דעשי' דאצילות היותר אחרון באצילות הוא בחי' מל' דמל' כלול מכל אשר יצא לגלוי בג' עולמות בי"ע שהוא בחי' נר"נ שלהם כנ"ל והיינו ג"כ פי' בשכמל"ו שהוא שרש בנין המל' כנ"ל וד"ל והנה להבין כ"ז דרך פרט הנה תחלה יש להבין בבחי' ומדריגה האחרונה יותר שהוא בחי' עשי' דעשיה שנק' נה"י שבנה"י כו' שבסוף עולם העשי' וישנו בכל עולם בפרט כנ"ל דהנה בחי' עשי' עצמ' הוא כח התנוע' חיצוניו' הבאה בגלוי מכח הפועל או מצייר בידו ועושה דבר מה שכח זה אינו נבדל ונפסק כלל מעצם רוחניות הכח להניע שביד ולהיותו בא בפעולה ומעשה נק' בחי' עשי' שבכח זה משא"כ בהיותו נגלה בלי התפשטו' בדבר הנפעל רק כמו גלוי תנועת היד בלא מלאכה כלל רק בכפיפה או בקמיצה וכה"ג בהאברי' כולם כשפועלים פעולתם או כשהן בעצם כחם בגלוי כמו תנוע' הרגל טרם שתתפש' במעש' ההילוך וכה"ג אך מה שנמצא בכח היד ורגל לפעול במעשה נק' ו"כ בחי' עשי' שבו והוא בחי' מקור לגלוי התפשטותו בפ"מ כידוע ועכ"פ לא נבדל התפשטו' כח הבא בפ"מ מכח עשי' הרוחני שביד כו' (ועד"ז יובן גם בעשי' שבשכל ומדו' שהוא הסכם השכל למעשה דוקא יש בו ב' מדריגות הללו והוא מה שהוסכם בשכלו לעשות מעשה ואם לא יתכן המעשה בפ"מ מעצם השכל רק ע"י התלבשות במדות ומחשבה כו' מ"מ אנו מוצאים שמתלבש בגלוי פועל תנועת היד כפי הסכם השכל שבמוחו והוא במעשה הרמז שמרמז בידו לעשות כהוראת השכל דוקא וכמו ציור אופן האותיות הנפעל בידו כהורא' השכל במעשה רוקם וכה"ג בכל מלאכת חכמ' שנק' שכל שבעשי' ששרשו מעשי' שבשכל כידוע בענין הרמז שאינו אלא ביד דוקא ובסוף היד שהן פרקי האצבעות לפי שביד ג' פרקי חב"ד חג"ת כו' בחי' נה"י שהי' העשי' בגשם הפעולה של היד ואמנם בפרק זה האחרון יש בו בחי' חב"ד דעשי' שמגיע בחב"ד שבמוח בלי שום הפסק ביניה' ויותר בקירוב ממוחי' שבראש למדות שבלב וכה"ג שהרי מיד שיסכים השכל ירמז כך במהירות עצומה בלי הפסק ביניהם כמו פועל היד מכח הפועל וכן יספק ביד אל יד בשמחה ששמח במוח דוקא או להיפך יספוק כפיו ביגון בבשורה רעה ששומע במוח כו' וכמ"ש במ"א) וזהו ההפרש בכלל בין עשי' לעשי' דעשי' דבחי' עשי' עצמה אינה נבדלת מכח הפועל אבל עשי' דעשי' הוא כח הנבדל ונפסק מכח התנועה שביד לגמרי כמו ע"ד דוגמא הזורק אבן בכח שבידו שהאבן הולך מחמת כח הזריקה למרחו' ואינו נופל לארץ רק בכלות כח הזריק' לגמרי כידוע והאבן הדומם הזה שטבעו ליפול ודאי הילוכו הוא מכח היד הרוחני שנושאו ומוליכו (וכחץ הנזרק שלא מכח אדם (ואמנם לא שהאבן נעשה עצם מהותו מכח זה רק שנישא ע"י משא"כ בכח העוש' דבר ולזה לא יקרא רק בשם התלבשות ולא בשם התפשטות כהתפשטו' הפעולה דהיינו שכח רוחני הנבדל מן הזורק מלביש לאבן מכל צד (בבחי' מקיף בהעלם כמ"ש במ"א ונישאו עד כלות כח זה יפול ממילא וזהו דוגמא לענין בחי' עשי' דעשי' שגם שנשיא' האבן לא נק' בשם עשי' בפעול מ"מ פעול' זריק' זו שמצד כח היד באה נק' עשי' דעשי' כי נבדל ונפס' מכח התנועה הנגלי' שבאה ביד שנק' עשי' כניצוץ