לה, א

אבנים בחי' דומם שבע"ס דעשי' ולכך נק' עשי' דעשי' ולא כגליפ' אותיות החותם בדבר נבדל כשעוה שנחקק בקירוב ומ"מ נק' חקיקה דחקיק' כמו שמצטייר ציור מציור לוח שא"א לומר בזה גם לשון עשי' דעשי' אם אינו בא מכח אדם כלל שהרי אותיות החות' עצמו לא יש בו רק רשימו בעלמא מכח אדם אם לא שאדם בכחו חותם בשעוה ע"י החותם הזה כחותם המלך ע"ג הכתב כענין אשר נחתם בטבעת המלך אין להשיב ולמעל' נק' גושפנק' דמלכ' ובל' הגמ' חותמו של הקב"ה אמת כו' וידוע שהחות' הזה הוא בבחי' מל' דוק' והוא בבחי' מל' שבמל' כמ"ש במ"א בענין פועל אמת שפעולתו אמת שאותיו' החותם עצמו נק' פועל אמת ומה שבפועל בחקיקתו בדב' שחוץ ממנו נק' פעולתו אמת וזהו ג"כ ענין אין צור כאלקינו צר צורה בתוך צורה כו' שזהו ג"כ ענין אתוון אתגליפו הנ"ל באופן אחר דהיינו שנגלפי' אותיות העצמיי' שנק 'צורה הראשונ' בדבר נבדל ומבואר במ"א שזהו הנק' צלם ודמות וזהו גם כן הנק' הארה דהארה אבל לא כהארה הבוקעת ע"י המסך שבא בשינוי המהות שהרי חקיקה זו בקירוב מאותיות העצמיי' משא"כ הדמות מצורה העצמי' בא בשינוי המהות וכן באו גווני השמש בקשת בשינוי המהות אבל לא דרך מסך גמור רק שבקשת מתגלה הגוון ובולט יותר ולכך אמר כמראה הקשת כן מראה הנגה הוא מראה דמות כו' וכמ"כ למעלה באורך נראה אור שזהו גם כן ענין אתוון אתגליפו שבמל' להיות מקור לנבראים כידוע וד"ל ואמנם הנה ענין הציור בלוח מכח תנועת היד אע"פ שאינו נבדל ובכל עת יש קישור וחיבור היד בדבר הנפעל ונק' עשיה עצמה כנ"ל (משא"כ כח המעשה בחותם שזהו כמו ע"י אמצעי שנק' כח כחו כנ"ל מ"מ יש בו שינוי המהות דכח הנשאר בלוח רושם בעלמא הוא ואין לו יחוס וערך לעצם הכח שביד שציור אופן התמונה נמשך על ידו בכל פרט הגם שבא בלוח גם כן בכל אופן פרטי שבכח התנועה הרוחניות כמו שכותב ציור תמונת אות א' יוד שע"ג מיוחד לו כח תנועה ולקו האמצעי שבו תנועה רוחניות ביד מיוחד בפ"ע וכמ"ש במ"א שהמחשבה תצייר התמונה במוח ועפי"ז יהי' אופן תנועת היד כך למעלה פועל אמת חקיקת אותיות כפי הרצון שבמח' לעשות אותן ועכ"ז אותיות גשמיי' הנחקקי' בלוח רק רושם רוחני יש בהם מכח היד ובזריק' אבן הגם שנק' כח נבדל מ"מ הוא אותו כח הרוחני ממש שביד רק שיצא לחוץ מן העצם להתלבש באבן (וכך הן אותיות שנק' אבנים שיוצאים מהבל הדבור לחוץ ואתגליפו למרחוק כנ"ל) ובזה יתרון מעלתו על ציור עצמי שבלוח רק במה שנבדל וידו מסולקת ויוכל להפריד א"ע לגמרי (כמו דברי אשר יצא מפי לא ישוב כו' כי אם עשה את אשר כו' הרי האותיות הללו נבדלים בריחוק מן העצם וכמ"ש במ"א בענין י' מאמרות בכלל שאותיות יהי אור כאשר יצאו פ"א לגילוי עומדים מוי"ב להיות התהוות האור כו' ומ"ש אני אענה את השמים כו' שמסדר את הכוכבים כו' משום שאין זה כאבן הנזרק או כדבור שיצא שא"א לשנותו כו' וכמ"ש במ"א באריכו' בענין חידוש מע"ב בכל יום אעפ"י שדבר אלקינו יקום כו' ואין כל חדש משום שאין זה דבר שחוץ ממנו כדבור האדם שאין דבורו כדבורינו כו' וראי' מניסי' ונפלאות בשינויי הצירופים כמו מי שא' לשמן וידליק וכה"ג) ע"כ מטעם זה נק' עשי' דעשי' משא"כ ציור הפועל שאינו נבדל וכמ"כ באותיות עצם החותם בשעוה אינו נבדל אעפ"י שציור השני ובשינוי המהות כי גם ציור הא' בא בשינוי המהות מכח התנועה הרוחניות בציור ולוח כנ"ל ועכ"ז נק' עשי' עצמה מטעם הקירוב שמהות התנועה רוחניות עצמה מתלבש בציור זה בשעה שמצייר כך אותיות החותם בשעה שחותם בו בשעוה שנק' אתוון אתגליפו גם כן כנ"ל אבל הארה דהארה שבאה עך ידי מסך מבדיל וגם הארה דהארה מרחוק בדבר נבדל כמראה הקשת