לה, ב

נק' עשי' דעשי' כזריקת אבן וכה"ג שזהו ג"כ ענין אתוון אתגליפו כנ"ל ואמנם באמת גם הציור מכח התנועה שביד מאחר שבאין האותיות בנייר ולוח בשינוי המהות כנ"ל נק' ג"כ עשי' דעשי' שזהו בחי' מל' שבמל' (ובזה מתורץ מה שמע"ב נקראו מעשה ידיו ממש כנ"ל ועכ"ז הוא בבחי' עשי' דעשי' וגם הזריקה וכה"ג נק' עשי' עצמה בעת שזורק שרגע זו שכח ידו זורק ה"ז ממש כמו שמצייר בידו בקירוב כו' רק ההפרש בין זה לזה אינו אלא לאחר שנבדל דבר הנזרק שנתרחק כנצוץ ויש בו יתרון מעלה שלא נעשה בשינוי המהות כנ"ל ובציור בפועל הוא בקירוב אבל נשעה בשינוי המהות לאחר הגמר של הציור שלא נשאר רק רושם בעלמא כנ"ל ויהי' איך שיהי' כל דמיונות האלה מקרבים אל השכל להבין בדוגמא למעלה במעש' בראשי' בכלל ובפרט בכל עולם שבחי' ומדריגה היותר אחרון שבאלקו' שבאותו עולם הוא הנק' בחי' עשי' דעשי' שבו שהוא חיצוניות דחיצוניות כו' רק שיש בזה חלוקי אופנים שונים אם כבקיעת אור על ידי מסך שנק' הארה דהארה או כדמיון דמות וצלם שנק' צורה מצורה העצמי' כאותיות דשעו' מן אותיות החות' או ככח נבדל כזריק' אבן או כציור הפועל לאח' שנשא' רוש' כחו בו שכל אלה נק' בחי' עשי' דעשי' ולמעלה הוא בחי' מל' שבמל' שבכל עולם) (ועם כל זה יובן כמה מיני לשונות שונות מה שלפעמים המל' נק' אבן בחי' דומם כו' ופעמי' א' שהמל' בוקע המסך כו') ונכלל בכל משלים הנ"ל ג"כ ענין ובחי' השערו' שנמשך מבחי' חיצוניות דחיצוניות שנבדל ויוצא לחוץ כידוע דהזיעה שבנקביו מפסולת החום שבדמי' וכן מחותרי מוחין יצמחו השערו' והצפרני' ואמנם הגם שיניקתם חיות נפרד לגמרי בבחי' דומם נק' מוצח שבדומם כי השערות צומחי' עכ"פ וכן הצפרני' ואינם נבדלי' מן הגוף ולזה כשהן בבחי' הקדושה יש בהן יתרון מעלה שמגיע בפנימית המוחין כמ"ש קדוש יהי' גדל כו' וכן ושער רישי' כו' וכענין י"ג ת"ד כו' אבל בסט' דקליפה הן תכלית הפסול' כמו שער באשה ערוה וכמ"ש וגלחה את ראשה כו' וכל יניקות החיצוני' רק משערות וצפרני' ולא יקבלו מכח אלקי גם היותר אחרון כמו בחי' עשי' דעשי' שבמל' דעשי' שמהוו' הגלגלים שנא' בהן וצבא השמים לך משתחוים בלי פירוד לעולם כידוע וד"ל:

(כט) ומעתה הנה י"ל ענין הנ"ל (ובאות ך"ז) שבבחי' עשי' דעשיה אין בו מבחי' בריא' ויצי' שהוא חב"ד וחג"ת כלל כי אינו רק בחי' נה"י דנה"י כו' דהנה מבואר למעל' דג' אלה בי"ע כל אחד כלול מג' אלה בי"ע והן מחדו"מ ובעשיה כלול מח' ודבו' שנק' ברי' ויצי' שבעשיה והיינו חב"ד וחג"ת דנה"י אבל נה"י דנה"י הנק' עשי' דעשי' אין בו מבחי' מח' ודבור שהן חב"ד וחג"ת כלל וביאור הדברים הנה יובן בכל דמיונ' הנ"ל בעשי' דעשי' ובפרט במשל זריקת האבן הרי אין בו מבחי' מוחין ומדות וגם לא מן מח' ודיבור שהן כלים למוחין ומדו' שבלב כידוע כי הנה אנו רואי' שהזורק אע"פ שיתכוין לזרוק אין בו מן המח' כלל גם לא מן המדות שבלב כי גם שמכוין במוחו ולבו לזרוק למקום מיוחד וכה"ג והוא מצד עצם עצם כח הזריקה שהיא כשאר תנועת האברים שנשמעי' לרצון שבמוח שיכול להיות בלא רצון ושכל ולב כלל כהתזת צרורות ברגל בלי מתכוין וכמו בשינה שיוכל להניע אברי' בלא רצון שבאמת גם תנועת האברי' עפ"י כח התנועה הנפשיות שבדם הוא הנפש שנק' עשי' עצמה (ולא עשיה דעשי' כמו כח הזריקה שנבדל לחוץ) יוכל להיות בלא חפץ ורצון במוח ולב מ"מ בכח הנבדל שבאבן הנזרק ודאי אין בו שום חיבו' וקשר כלל מן המח' לאחר שנזרק רק בשעה ורגע שיוצא כמי שמצייר במחשבתו שמחשבתו מלובש בתנועה שביד ויש לה התלבשות בגשם הציור ברגע זו שמצייר אבל לאחר