לה, ג

שנגמר הציור נפרדה לגמרי התנועה שביד עם המחשבה המלוב' בה כך בכח המלובש באבן נפרד התנוע' שביד עם המח' (ולכאו' שניהן שוין בזה ששניהן נק' עשי' דעשי' כנ"ל ובאמת רושם המח' שנשאר בציור יש לו חיבור יותר לכח המח' שהיה בכח היד המצייר עד שיכולין להכיר כל מהות הפועל כמשי"ת משא"כ מכח המלובש בזריקה מאחר שנבדל לגמרי אין בו גם רושם מן העצמות דמח' כלל) אך הנה אנו רואים לכאורה גם בעשי' עצמה כמו גם הכותב ואורג ומעשה רוקם ובונה וכה"ג שיכול להיות בלא מח' ולב כלל וכלל והוא הנק' בשם מתעסק כידוע דהיינו שמתעסק באיזה פעולה ותמונ' בידיו ומחשבתו ושכלו טרודים מאד בעניניו ואין בעסק זה שום הארה בעלמא מן המח' עד שאינו יודע כלל מה הוא עושה שיכול להיות שגם אחר שיעשה העסק בעת עוצם טרדתו ישכח לגמרי וידמה לו שלא עשה זה ולא יאמין למי שיאמר לו שהי' עוסק וגם נראה לעין כל שיוכל לטרוד בדבור עם זולתו ויצייר בידיו בשעוה וכה"ג ציורים באותיו' באופנים שונים ומכווני' כאלו נעשה הציור עפ"י עיון מחשבת חכמ' כאומן המצייר ביופי והידור לתכליתו ובזה וודאי א"א לומר שלא הי' שום מח' בציור זה כי איך יצוייר מאליו בלי כוונה ביופי והידור בתכלי' האומנות כו' וא"א לומר שזהו מצד בחי' הרשימו דקטנות דמח' שמאיר בציור פעולה זו כי יש שצריך להעמיק המח' בפועל ידיו ויש שגם בגודל טרדתו שכל מחשבתו נסתלק בענין עמוק מ"מ אפס קצהו הנשאר בחיצוני' דחיצוני' דמחשבתו די להיות פועל הציור הזה ועכ"פ קצת הארה בעלמא מן המח' יש בו בהכרח וראי' לזה ממה שאנו רואים שיוכל להיות הדבור בצרופי אותיות מכווני' בלא דעת ומחשבה כלל וכלל כי חושב ענין אחר לגמרי ומדבר דבר אחר כאלו מכין בדבריו בדעת גמור ובאמת אין בדבור זה שום הארת מחשבה וכוונה כלל וכלל וכן אנו רואים שינגן אדם בכלי שיר בכל מלאכת הנגון לתכליתו בלי מח' וכוונה כלל כי יוכל לנגן גם בטרדתו בדבור עם זולתו וכה"ג וכן יכתוב ויארוג מעשה רוקם וכל מלאכה גם בלי כוונה כלל ואמנם אין מכ"ז ראי' לענין קטנות המח' הנ"ל במתעסק בעלמא דמפני הרגילות שהורגל כמה שנים במלאכתו בציור או בניגון השיר וכה"ג אינו צריך עוד להשים מחשבתו בזה כלל אלא גם בלי מחשבה לגמרי יכוין לפי הצריך ממש עפ"י עיון המח' לא יטעה ימין ושמאל ממש כידוע אך זה גופא יש להבין איך יכוין לתכלית שלימות המלאכה מצד הרגילו' לבד ואמנם הנה באמת יש הפרש גדול בין מתעסק בעלמ' הנ"ל שאינו יודע באמת מה שעושה מגודל הטרדא כו' כנ"ל ובין העושה בלי כוונה ומכוין המלאכה לתכליתה מצד הרגילות כנ"ל דהנה ידוע הכלל שבכל דבר ודבר מה במציאת יש בו ב' מדריגות פנימי' וחיצוניו' והן שתי' שהן ארבע בפרט פנימי' דפנימי' וחיצוני' דחיצוני' כמו אור השכל אם פנימי' עומקו במחשב' גם המח' עמוקה בבחי' פנימי' הכח שבה ואם החיצוני' דשכל במח' גם המח' בכח חיצוני' שבה לבד כי יש שחושב מחשבת דבר בכונה פנימי' ויש חושב מחשבות חיצוניו' ובחיצוניו' דחיצוניות (ודוגמא לחיצוניו' דחיצוניו' ענין החלומו' שהן מעין הרהורי לבו דוודאי הרהורי לבו היו פנימי' מחשבתו בזה וגם חיצוניות שבה הן צרופי אותיו' עפ"י סדר נכון באותו הדבר אבל כשבא הדבר הזה בחלום שגם חיצוניות המח' עול' עם השכל ולא נשאר רק חלק היותר חיצוני שהוא כח דמיון שבה (שנק' עשי' דעשיה שבמח') נעשי' צרופי' אחרים וזרי' ממילא מצד קטנות הרשימו שנשאר במוח מחיצוניות המח' שחשב ביום (ועכ"ז לא יחלום פילא בקופא דמחטא כו' רק מעין הרהורי לבו דוק' וכמ"ש במ"א) שזהו משל ודמיון לענין הגלות שנק' חלום כמ"ש היינו כחולמים וכתי' ויקץ כישן ה'