לה, ד

אני ישנה בגלותא כו' והצרופי' מתתקני' ע"י יוסף פותר חלומות) והנה גם זה ידו' שא"א לחצוני' לבד בלי פנימית כלל ולפ"ע זה א"א לחיצוני' דחיצוני' בלי חיצוני' כלל וע"כ איך יכול להיות שבטרדתו שהפנימית דמח' מסולק' ומלובש' בענין עמוק וגידי המו' שהמח' החיצוני' שם יפעול ציור ולא יהיה בזה שום הארה מן פנימי' המח' כלל רק חיצוני' המח' לבד וכן כשמדבר עם זולתו בטרדא גדולה ויוכל לצייר ולכתוב כמתעסק ויכוין באופן הציור גם שאינו רגיל בזה זהו מצד המח' שחושב איך לכתוב ולצייר אעפ"י שמחשבתו הפנימית טרוד בדבורו איך יוכל להיות חיצוניות בלא פנימי' כלל ומוכרח לומר ודאי דגם אם נאמר שאין במתעסק פנימי' המח' כלל אבל חיצוני' מח' וגם זה בקטנו' ורשימו מאיר בציורו וכה"ג לפי שהמתעסק אין בזה רק חיצוני' דחיצונית כמו החלומות וכה"ג ואם הי' כל חיצונית מח' במתעסק ודאי שא"א בלי הארה קצת מפנימי' המח' (ואדרבא יוכל להיות פנימי' המח' והשכל מלובש בהעלם בקטנות העסק לכוין הציור וכמו רב לתלמיד קטן שמצמצם דבורו לפי ערך שכל הקטן מא דלהקטין השכל ובזה דוקא מלובש עומק פנימי' השכל דהיינו איך לצמצ' להשגו' התינוק ומוכרח שהשכיל מפנימי' השכל בזה וכמו"כ ענין בחכמ' אתברירו שזהו ח"ע בח"ת וכמ"ש במ"א בענין שבת שנתעלה כל הפנימי' כו') אבל הנה בעוש' ע"פ הרגילו' כנ"ל ודאי אין זה רק מחיצוני' המח' דמהיכן יודע לכוין לתכלי' יופי המלאכ' אם לא שכמה שנים עסק בכל פנימי' שכלו ומחשבתו ונעש' רגיל ביותר עד שא"צ להתעסקות זו עוד שימת שכל ומחשבה בפנימי' כלל רק חיצוניות וקטנות המח' בלבד עד שידבר עם זולתו בטרדא רבה ולא יטעה ימין ושמאל במלאכתו ואין זה הסתלקו' כל הפנימי' וגם החיצוניו' בקטנות כמתעסק הנ"ל שהרי כבר הושם כל הפנימית שלו בעסק זה וע"י הרגילות גם הרשימו מן הפנימי' די לכוין כל המלאכה כמו שהיא נעשית ממש עפ"י עיון הפנימי ונמצ' גם בחי' הפנימי' יש בהעלם מצד שהוקבע ברגילות כמו התלמיד שרגיל בהלכה ובקי בה בע"פ דגם שקטנות המח' בלבד בדברו דבר ההלכה היינו מצד הרגילות שכבר הוקבעה בנפשו עם כל פנימי' עיונו ששם בה כמה פעמים הרי כל פנימי' עיונו בהעל' בדבורו ויהיה איך שיהיה ב' הדברי' הנ"ל המתעסק והעושה ע"פ הרגילות בשניה' אין מן המח' רק בבחי' הקטנות בלבד ועכ"ז יש קצת מחשבה בזה והפעול' קשורה בה תמיד ונק' בחי' בריאה שבעשי' שהוא קצת הארה מכח הפנימי' דעשי' שהציור גם במתעסק ורגיל נעשה כל רגע ע"פ קטנות הרשימו מן המח' וגם מה שגידי המוח שולחים הארתם בתנועה שביד הוא עצם העשי' שמקושר בכל רגע כנ"ל שנק' יצי' שבעשי' אבל עשי' דעשי' היינו כזריקת אבן וכה"ג אין בו מן המח' כלל כי נפרד והובדל לגמרי וגם אינו קשור בתנועה שביד לאחר שנזרק ואין בו בחי' יצי' שבעשי' ג"כ (כמו שאין בדבור בלא דעת כלל בחי' בריא' ויצי' שהוא מח' ודבור שבדבור רק עקימת שפתיו כמשי"ת) ונמצא מובן שני מדריגות בעשי' דהיינו יצי' שבעשי' ועשי' דעשי' וגם בחי' קטנות דמח' שבעשי' הנ"ל במתעסק וכה"ג וד"ל:

(ל) והנה יש עוד מדריגה ג' בעשי' והוא בריאה שבעשיה שהוא היותר פנימי בעשי' והוא כמו טוב ההתחכמו' של אומן חכם בעיון היטב הדק באיזה ציור ובנין במח' עמוקה להשכיל על דבר (כמו הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל בחי' חכמ' עמוקה זו באיכות בנין הבית שבח"ע יבנה בית ע"כ הכל בכתב בא מיד ה' השכיל בחי' ח"ע כו') שבודאי כל פנימית השכל ומח' מלוב' בפעול' תמונ' זו שבציור בכל פרט ופרט הכל עפ"י פנימית החכ' דוקא