לו, ג

שכבר נעשה עפ"י הוראת החכ' שלו ובשעה שעושה מלובש בהעלם כל פנימית חכמתו שיש לו במעשה ומלאכה זו כמו התלמיד שבקי מכבר בפנימית ההלכה כו' וזה שכתוב וכל בניך למודי בוי' כו' אל תקרא בניך אלא בוניך שעוסקים בבנינו של עולם וכמ"ש במ"א בפי' ואשים דברי בפיך כו' לנטוע שמים כו' דצרופי רותיות התורה שנק' ממנו נמשך דבר אלקים שבמע"ב דכתיב דברי אשר יצא מפי לא ישוב כו' כ"א עשה כו' וכמ"ש ההוא אמר ולא יעשה כו' וכתיב את ה' האמרת בשונה דבר ההלכה שעי"ז מתקיימים כל מע"ב וכמשז"ל אין העולם מתקיי' אלא בהבל תשב"ר שהוא הבל שאין בו חטא כו' וד"ל וזהו ההפרש בין המתעסק שדומה לבחי' שינה בגלות כמ"ש בזהר דקוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא עד ששוכח על כל מעשה ידיו כו' והעולמות מקבלים רק מבחי' הקטנו' והרשימו דמדות ומוחין שבעשי' כו' ובין האומן העושה ע"פ הרגילו' שיש בזה כל הפנימית והיינו ע"פ אור דתורה שבדבר ה' זו הלכה כנ"ל ולכך ארז"ל משחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו רק ד' אמות של הלכה דוקא) והנה מדריגה שלמטה מכולם הוא בחי' עשי' דעשי' שהוא כמו זריקת אבן כו' הנ"ל או כמו כח הפועל בנפעל שמסלק ידיו ולא נשאר רק הרשימו מכחו בפעול' זו כו' ולמעלה הוא בחי' מל' דמל' דעשי' שמלובש בדבר נבדל בריחוק מקום וכמו הגלגלי' שגם שהן משתחוים אבל אין בהן רק בח' הודאה שהוא בחי' נה"י דנה"י דעשי' והוא רק בח"י הוד שבהוד דבינה עד הוד אתפשטת היינו עד הוד שבמדות דעשי' כו' אבל בחי' הוד דהוד הוא רק ההסכם שבלא שכל ומדות כלל כמ"ש במ"א משא"כ החיות ואופנים ששרשם מבריאה ויצי' שבמל' דעשי' הרי הן בבחי' הודאה במוחין ומדות וכמ"ש כי רוח החיה באופנים כו' (והן ג' מדריגות בכלל שרפים חיות ואופנים בי"ע שבכל עולם ושרש הגלגלים מבחי' עשי' דעשי' שהוא מדריגה הד' כנ"ל וכך יש בחי' עשי' דעשיה בכל עולם כנ"ל וכמשי"ת)

(לא) ומעתה יובן גם בשרש כללות עולם העשי' שהן ע"ס דעשי' בכלל שכלולים מג' אלה בי"ע חב"ד וחג"ת כו' היינו כמבואר למעלה (בססי' כ"ו דרך קיצור) דיש רצון ושכל ומדות ומח' ודבור והכל רק השייך למעשה בפ"מ בלבד ועקר ומקור הראשון הוא הרצון לעשות והשכל מגלה הרצון ומתלבש במדות כו' ונק' ג"ר דעשי' כחב"ד ומדות דעשי' חג"ת ודבור כלי למדות ומחשבה כלי למוחין והן מח' ודבו' דעשי' שיש גם במל' דעשי' שנק' בריא' ויצי' דמל' דעשי' הנ"ל עד עשי' דעשי' ושרשו בחי' מל' דמל' דעשי' כנ"ל וד"ל ועד"ז ממש הנה יובן גם בכללו' ענין עולם היצי' בבחי' ע"ס דיצי' ובהסתעפו' הפרטי' כנ"ל בעשי' רק שעולם היצי' נק' עולם הדבור בכלל ויש מסך מפסיק בין יצי' לעשי' ומל' דיצי' בוקע המסך ונעשה כתר לעשי' כו' בבחי' הארה דהארה הנק' מל' שבמל' כנ"ל (באות כ"ח באורך) וביאור הדברי' מבואר שם (אות כ"ו) שיש רצון ושכל ומדות בכלי' דמדו"מ הכל השייך לדבור לבד וכולן נבדלין למעלה הרבה בערך משכל ורצון ומדות כו' שבעשי' עד שבחי' מל' דיצי' שהוא עשי' שבדבור נעשה מזה רצון דעשי' כו' ולהבין ג' החלוקי' דבי"ע שבדבור ע"ד הנ"ל בעשי' הנה בחי' עשי' דדבור הוא כמו עקימת שפתיו דדבור שנק' עשי' שבדבור דהוי המעשה בפ"מ וכלי מוצאות כולם הן בחי' עשי' דדבור כמו דטלנ"ת מהלשון הרי הלשון מוציא בפועל לאותיו' הללו כו' וכן בומ"ף משפתי' כו' וגם אחה"ע מהגרון הבל הקול פשוט שבגרון כלי עשי' דאותיו' אחה"ע ואמנם אינם ככלי העין לראו' בבחי' חומר וצורה שהרי התינוק בן יומו יש לו ה' מוצאות וא"י לדבר רק שע"י יפעול הדבור מבחי' כח הדבור שבנפש המדברת ונק'