לז, ב

עקימת שפתיו שנק' עשי' שבדבו' לעצמו כשמדבר לעצמו וכשאינו מדבר רק בשביל ציווי לעשות בלבד זהו מה שמבחי' עשי' שבדבור נעשה מקור הראשון לעשי' שהוא גלוי הרצון לעשי' וכנ"ל וד"ל):

(לב) והנה כמו שמבחי' עשי' שבדבור נמשך מקור לעשי' כך מעשי' שבמח' נמשך מקור הבדור כי הנה מבואר למעלה דכמו בע"ס דיצי' ועשי' כלול מג' אלה בי"ע וענין ע"ס דבריאה היינו בחי' רצון ושכל ומדות מדו"מ הכל במח' לבד וכולם למעלה למעל' הרבה מחב"ד מדות כו' שביצי' שהוא הדבור כי ודאי אין ערך לשכל ומדות שבדבור לשכל ומדות שבמח' שבמוח כו' (כמ"ש בסי' ך"ו בסופו באורך) והנה בחי' עשי' שבמח' הוא סוף ענין המח' כשבא לכלל אותיות וצרופים איך שיבאים לדבור כמו החושב איך לדבר ה"ז כמו המדבר איך לעשות שנק' עשי' שבדבור כך החושב רק מה ששייך לדבור נק' עשי' שבמח' ונכלל בזה כל מה שיביא שכל ומדות וגם הרצון שבדבור משא"כ כשחושב לעצמו עדיין נק' עצם המח' כו' ונמצא מה שבמח' באה בשביל דבור הוא מקור גלוי הרצון ושכל שבדבור (ויש במח' ג"כ מה שחושב איך לצייר אותם ואיך ולעשות כו' שמזה נמשך השכל שבעשי' כנ"ל במח' שבעשי' הפנימי' וכמו בחרש חכם שיעמיק מחשבתו איך לצייר כמ"ש ולחשוב מחשבו' לעשות בזהב כו' בכל מלאכת מחשבת כו') וא"כ הרי כל פנימי' גדולת המח' שבדבור מקבל מבחי' אחרונה שבמח' שבמוח עצמו שנק' עשי' שבמח' (והיינו ענין עקבי לאה נכנסין תוך ראש רחל כו' שזהו שאמרו מה שעשתה ענוה עקב כו' כידוע) ובאמת אנו רואים להיפך כשמדבר במח' עמוקה בהשכל וחכ' גם ומן המח' וגם מן השכל עצמו פנימי' שלהם בא בדבור ולא חיצוניו' המח' לבד שאם ידבר בחיצוניות מח' לא יכוין דבריו כלל כרו' אך הענין הוא דדוקא טרם שידבר יחשוב איך לדבר ואז אינו רק חיצוניות המח' לכלכל דבריו במשפט כפי המכוון בשכל זה (וגם לזה צריך עיון המח' דוקא אבל זה אינו מעצם השכל והמח' רק בשביל גלוי השכל בדבור לבד) ומדריגה הב' במח' הנק' יצי' שבמח' הוא עצם המח' כמו שהיא שלא בשביל הדבור כלל ויש בזה מדריגו' חלוקות א' הדבו' שבמח' והוא ששומע וחושב מה שמדבר זולתו או דברי עצמו כמו שהן במח' עצמה עדיין נק' דבור שבמח' שלמעלה הרבה ממח' שבדבור (כמו וקרא זא"ז במח' שלנו שנק' דבור במלאכי' כמ"ש במ"א וכן ב' רוחות מספרות ואיך יהי' דבור בלא ה' מוצאות אלא כמו מח' שלנו ומ"ש בעל כנפים יגיד דבר לשון הגדה ממש בדבור הוא כשבא למטה) והב' כשמצייר אותיו' במח' ולא נכלל בבחי' עשי' שבמח' רק כשיורדת המח' איך לעשות כנ"ל ולא כשעולה העשי' במח' (כמו סוף מעשה עבמ"ת וכה"ג) כמו כשעולה במח' ציור הבנין או ציור אות א' וב' וכה"ג וב' מדריגות הללו הן זו למעלה מזו דהרהור שבמח' אינו אלא כמהרה' ספורי דברים בצרופים שונים הרבה שנק' דבור שבמחשב' כנ"ל אבל מה שמצייר במחשבה דבר תמונה גשמי' הוא בכח הדמיון שבמחשבה ולא נק' הרהור עיוני והוא בחי' דומם שבמח' אבל יש בו חיות ואחוז וקשור במחשבה הפנימית ומתחבר עם הרהור דמח' שהרי בדמין שמדמה ציור נחמד למראה נתפעל כח המחשב' ורואה אותו בחלום ונק' הרהו' דמיוני שמעין הרהורי לבו ביום כו' ומדרגה למעלה מזו הוא הרהור הלב שעולה במח' שפועל התפעלות המחשבה באהבה וחמדה או כעס או קפידא כו' דהנה אנו רואים דכמו שבדבור יש גדלות וקטנו' בין במוחין בין במדות כנ"ל (באות ל"א) כך יש במח' גדלות וקטנות בין במוחין בין במדות שבה דהנה יש מח' שיש בה אור וחיות רב מאד