לז, ג

והוא הרהורי לבו שעול' להרהר במח' כנ"ל דמה שיתפעל בעומק לבו מיד יתפעל התפעלות עצומה במח' בין לטוב בין לרע כמו לדבר הנאהב ונחמד בלבו ביותר יתפעל במחשבה להרהר בו תמיד בלי הפסק כלל ולהיפך לדבר השנאוי בלבו ביות' יתפעל במח' להרהר בו בכעס וקפיד' והוא שלא יסבלנו במח' כלל כו' וה"ז כמו בדבור בדברים שיוצאי' מעומ' הלב בדבו' שיש בו חיות רב לפעול התפעלו' בזולתו השומע כנ"ל והוא בחי' גדלות המדות חו"ג שבמח' ויש שאין במח' מהרהורי לבבו רק בתכלית הקטנות כמו שמהרהר במח' בדברים של מה בכך שאיןל בו בהן כלל וכלל ואין בו חיות מן הלב כלל כמו דברים של בטלה ואינם נוגעים אליו כלל וכמו הדבור לבטלה כנ"ל ועכ"ז יש קצת הארה וחיות מצומצם בזה שאם לאו לא היה עולה במח' כלל ונק' עשי' שבמח' בחי' דומם שאין בו חיות כלל רק בצמצום גדול (וכמו מ"ז הנופלי' במח' בענינים זרים ושטות שבהכרח יש לו בהן איזה חיות ותענוג כמו בעניני השגות בני אדם כבוד וממון שלא בא לעולם ולא יבא רק מפני שהנפש מחמיד בכבוד וממון יפלו מחשבות בהן ואמנם אין לו בהן חפץ בלב כלל וכן המהרהר בסברות והתחכמות בעניני מו"מ שלא יבאו לידו כלל יש בזה קצת חיות וכן במ"ז של תאות זולתם אף על פי שאינו חפץ בהן כלל וזהו הנק' מוץ ותבן כי המוץ ריק מפנימי' חיות שבתבואה רק עכ"ז מפני שהי' בה פרי התבואה יש בה קצת חיצוני' חיות ואין לו קיום כלל כמו כמוץ אשר תדפנו כו' כך מן המ"ז כאלה לא יש חיות כלל ויתבטלו מיד ויאבדו כו' וזהו הנק' עשי' דעשי' שבמח' וזה קורב לדמיונות שבחלומות שיש בהן מעין חיות הרהורי לבו שביום דהיינו מותרות הנופל מאותיו' הרהורי לבו שהי' בהן חיות גדול ביום ולכך חלומו' שוא כו' ויוכל להיות שמצד שהוא כבר המשיך נפשו במחשבו' כאלו בכל פנימי' עומק המח' והרצון לכך הרשימו הנשאר פועל לחשוב ממילא גם בזמן שאינו חפץ בהן כלל כענין הרשימו הנ"ל הנשאר בדמיון בחלומות מהרהור פנימי שביום ולפ"ז יש לדמותו לענין הרגילות מפני שכבר הורגל וקבע במחשבתו כל פנימי' הלב בעניני כבוד וממון וכה"ג לכך גם בלא מתכוין יחשוב מצד הרגילו' וכמו הדבו' שהורגל בו בכמ' פעמים בכל הפנימי' שכל הפנימי' בהעלם בזה כנ"ל (שם) ובאמת נבדל המח' מן הדבו' בזה שהרי אמר בזהר דהרהו' לא עביד מידי משא"כ הדבור סליק ובקע רקיעי' כו' ולפ"ז גם בעשי' דעשי' שבדבור הנבדל לחוץ גדול כמו מעשי' דעשי' שבמח' הנ"ל שהוא מה שנופל מ"ז שלא בכוונה כלל שזה כיוצא ונופל לחוץ כעלה הנושרת מן האילן וכמוץ ותבן הנופל למטה ומתבטל ברוח כו' ולכך הרהור לא עביד מידי אבל דברים בטלים צריכי' ביעור בנהר דינור) ויהי' איך שיהי' יש קטנות וגדלו' במחשב' שבוודאי מה שלבו בל עמו כלל במל' הוא בחי' קטנות המדות מאד במחשב' ומה שכל לבו במח' כנ"ל הוא גדלות דמחשבה ובבחי' קטנות המוחין שבמח' הוא ג"כ ע"ד הנ"ל בדבור שיש מחשבה שאין בה פנימי' הכוונה כלל דהיינו בלא שכל ודעת כלל רק מחשבות פשוטו' כאדם שמדב' בלא דעת כלל שאינו יודע מה שמדבר כך חושב בלא דעת כלל עד שא"י מה שחושב כמו הטרוד בכל פנימי' מחשבתו בדבר אחד גדול ומשיב לשואלו דבר שיש בתשובתו איזה מחשב' במוח ולא ידע ויזכור ע"ז כלל אח"כ כמתעסק בידיו וא"י מה עושה לעוצם טרדת המח' כו' כך יכול להיות קטנות המח' יותר ממה שחושב דברים של בטלי' שיש בזה קצת חיות מצומצם עכ"פ כנ"ל ויש במח' מתכלית גדלות המוחין והוא הנק' מחשבה שבמחשבה הוא מח' עיונית שלמעלה מבחי' הרהור אותיו' במח' עדיין והוא אשר כל עומק השכל בעיון המחשבה ואמנם הנה מחשבת עיון