לט, א

(וראי' מאא"ס שבחכ' דאצי' שבא ומאיר בכל נצוץ האלקי גם שהוא בבחי' נפש דעשי' ששרשו רק מחיצוניו' הכלי' דז"א דאצי' מטעם הנ"ל וכך בחכמ' דמעשה בראשי' בכלל מטעם זה) ובזה יובן מה שמצינו ענין נפלא בבחי' כח הפועל בנפעל דהיינו שמהות ועצמות של הפועל יכולים להכיר בנפעל מצד שכל נפעל ידמה לפועל בהכרח עד שיכירו בעצ' מהותו בצורה וחומר אבריו וזה פלא גדול לכאורה דאין זה רק בכח המוליד שיוליד בדומה לו כידוע בטבע כל תולדה למינהו דוקא אבל בפועל גשמי איך יתכן שימצא מהות הפועל שהרי אין בנפעל רק רשימו בעלמא שנשאר בו מכחו של פועל וגם כחו של פועל הוא רק חיצוניו' שבעצמות כידוע וכנ"ל דכח הפועל' המצייר דבר אין זה רק בחי' עשי' דעשי' או יציר' דעשי' והוא ברגע שמצייר ולאחר שידיו מסולקות אין שם רק רושם החיות של התנועה שבידיו לבד ולכך חס על איבודו כנ"ל וא"כ איך יכירו במהות נפשו וציור תמונתו [כידוע בנסיון שגדולים הצדיקי' שפעלו למעלה שיהי' להם מדריגת זו להכיר את בוראם שהיא כח הפועל בנפעל כו' יוכלו להכיר בכל פועל גשמי מהות של אדם הפועל הכלי ההוא בציור תמונתו כו' וכמ"ש במ"א] אך הענין הוא דיש הפרש בזה בין כשעשה הפועל בחיצוניו' כח התנועה לבד ולא שם בה מפנימי' מחשבתו כלל כמו המתעסק הנ"ל או המצייר דבר בכוונה אך לא שמשים כל גדלות עיון שכלו הפנימי בזה אבל כשמשי' כל עומ' מחשבתו כמו שהי' בעצמו' נפשו שהנפש כול' מתלבש' בזה כנ"ל אזי כל מה שמתפשט מן הנפש בכל פרטי כחותיו בצורה וחומר הכל ימצא למכירים ברוחניו' הנעלם בגשם הנק' רוחניו' שבגשם כמו רוחני דכח הצומח בעשב ורוחניו' החי וכה"ג בכל חלקי הרוחני' דד"י ארמ"ע כו' והוא מטעם הנ"ל שבפנימי' המה' העצמי' הגם שמתפשטת בפעולה גשמית יש בה מכל מהות ועצמו' שבשכל ורצון ומחשבה כו' באין שינוי כלל שהוא בחי' חלון הנ"ל וד"ל ובכ"ז יובן ענין הנ"ל במ"ש אתה הרא' לדעת כו' למנדע ליה לקוב"ה ממש ע"י הידיע' וההכרה בבחי' כח הפועל אלקי בנפעלי' ונבראי' שזהו כל ענין פסוד"ז משום שמהות ועצמו' אא"ס שבבחי' חכמ' שבמל' דמל' דעשי' המהוה הגלגלי' והמזלות וכל אשר בארץ שם דוק' ישכון אור העצמו' שבחכ' הקדומה שבעצמו' אא"ס ממש שנק' חכמתו העצמי' ממש כידוע וכמ"ש כול' בחכ' עשית וכן ה' בחכ' יסד כו' או כל אשר חפץ עשה כו' אין הפרש בזה בין עול' היות' עליון שלפני עולם האצי' ובין עולם השפל הזה שנתהוה מצמצום כח אלקי היותר אחרון מטעם כל הנ"ל וד"ל (אך אין זה רק לנש"י מצד שרשם בעצמות אא"ס ממש כי חלק ה' הם ונק' נר ה' כנ"ל וז"ש אתה הראת דקאי על הנשמה האלקי' דוקא אבל עכו"ם הגם דקרו לי' אלקא דאלקייא וכתיב מלך אלקי' על גוים כו' אינם מכירין במהו' ועצמות עי"ז כלל וזהו מצד המסך וכו' וכמ"ש במ"א):

(לה) והנה כל הג' חלוקות הנ"ל בחי' חלון ונקב ומסך שהוא ג' בחי' דבי"ע היינו דרך פרט בכל עולם ודרך כלל הוא בג' עולמות דבי"ע דהיינו ענין המח' דלעיל דאימא מקננא בכורסייא שהוא בעולם הבריא' וז"א ביצי' ומל' בעשי' אבל הנה באמת גם בחי' חלון הוא בצמצום שהרי אמ' בע"ח (בהיכל הז' בהתחלתו) דאור א"ס בא באור הכתר ובחכמ' בלתי ריחוק מקום אלא בקירוב ובהתרחבות גמורה אמנם בבחי' בינה בא בבחי' ריחוק מקום ומבחי' בינה לז"א בא האור בחי' חלון לבד ומז"א לנוק' רק בבחי' נקב בלבד ומנוק' דז"א לבי"ע בא האור דרך מסך בלבד ע"ש הרי גם בחי' חלון אינ' נק' התרחבו' אלא צמצום ואינו אלא מבינה למדות כו' (ואע"פ שמבואר למעלה בבחי' חלון שהוא