לט, ב

בחי' התרחבות השפע מעצמות המשפיע היינו כשבא שפע עצמותו בבחי' בינה שהוא מרחב העצמו' גם שבא בהשגה ותפיסא שנק' בחי' יש הוא למעלה מבחי' אין דכתר וחכמ' כידוע וע"כ מפני שבא האור ושפע במרחב גדול דעצמו' ממש אע"פ שהוא בבחי' השגה אדרבה שם דוקא כל מהות אור השפע מן העצמו' בלי ריחוק מקום כלל וכלל משא"כ בכו"ח אע"פ שהן בבחי' אין לא בא שם אור העצמות בקירוב ובהתרחבות גמור כ"כ וד"ל) ולהבין ביאור כ"ז הנה תחלה יש להבין מהו ענין הריחוק מקום למעלה מעלה שלא יתכן שם בחי' מקום גם ברוחניו' כמ"ש הנה מקום אתי כו' אלא ודאי צ"ל ענין מקום זה הוא בבחי' מעלה ומדרגה שהוא נבדל ומרוחק בערך מעל' ומדרגה או שהוא בקירוב מעלה ומדרגה כידוע בענין ריחוק ערך מהות מעלת ומדרגת הרצון על השכל עד שהשכל וטעם לא ישיג למהות הרצון כמו שהוא למעלה מן השכל והטעם וכמ"כ נבדל ערך השכל מן המדות שהמדו' העלולים מן השכל רחוק ערכם מהשיג לשכל העצם כמו שהוא טרם בואו למדות כדרך כל עילה שנבדל ערכה מן העלול שלעולם לא ישיגנו כאשר יהי האופן בתוך האופן שעיגול העליון נעלה בריחוק מקום בגשמיות שלעולם לא ישיגנו העיגול שבתוכו וכמ"ש במ"א וכך הוא ריחוק ערך מעלת המדות על הדבור שהדבור בחי' דומם כו' ונמצא ריחוק ערך השכל על הדבור כריחוק ערך בחי' המדבר על הדומם ועכ"ז יש להן חיבור זע"ז אבל מרחוק ולא מקרוב ונכלל בתוכו ולא היה במציא' בפ"ע כלל כמו אור הרצון אם הי' מאיר הארתו בקירוב אל אור השכל הי' אור השכל שהוא בחי' מציאו' שכל וטע' ורצון מתבטל לגמרי כי אין טעם לרצון כלל כידוע וכמ"כ מאור השכל למדות מאיר מרחוק דוקא כדי שיהי' מציא' התפעלות מדות וכן ממדו' לדבור עד שיוכל להיות מציאו' הדבור בחי' דומם במהות בפ"ע כו' והנמשל מזה יובן למעלה דרך כלל במ"ש בע"ח דבחי' הקו והחוט אשר נמשך מן העצמו' לא הי' נמשך עד למטה בקירוב גמור אלא מיד נעשה בבחי' ריחוק מקום כו' שאם הי' נמשך הקו מעילה לעילה בקירוב הרי הכל הי' בבחי' א"ס ולא הי' מציא' י"ס כלל ופי' וביאור בחי' רחוק מקום זה בכלל היינו ריחוק במעל' ומדרגה שלא ישיגנו המקבל כמו שהוא כדי שיוכל להיות מציאו' המקבלים ולא יתבטלו לגמרי וד"ל ומעתה יש להבין ענין הנ"ל בע"ח דבאור הכו"ח בא בקירוב כו' ובבינה בריחוק מקום כו' דלכאורה אין לחלק בזה כלל שהרי עצמות אא"ס למעלה מכל מדה וספי' וכמ"ש לאו מכל אינון מדות כלל [עד שגם בחי' הק"ו שנמשך אחר הצמצום הראשון הוצרך להיות בריחוק מקום מן העצמו' כמו שנעשה בריחוק מקו' למט' כמבואר בע"ח בתחלתו שהקו נעש' בתחלתו בריחוק מקו' ולא בקירוב כו'] וא"כ גם בכו"ח איך יאיר בקירוב ויהי' במציאות' ומהו הטעם לחלק בין כו"ח לבינה בזה שהרי אמרו חכים ולא כו' מבין ולא כו' אך הענין הוא דאין הכונה בקירוב זה בחי' קירוב גמור במעל' ומדרגה דכמו דלית מחשבה דבינה תפיס' בי' כך לאו מכל אינון מדות כלל כו' אלא הכונה בקירוב זה שבכו"ח להיותם בבחי' אין והעלם יותר ישכון בהם בקירו' מבבינה שהיא בבחי' יש שהוא ההשג' וההבנ' כו' דהנה ידוע באדם שהרצון הוא ראשית התפשטות עצמות הנפש עד שהרצון נק' לפעמי' בשם נפש כמו היש את נפשך כו' אין נפשו כו' לפי שהנפש היא הרוצה תתאחד עצמותה ומהותה ברצון זה ואע"פ שהמהות של הרצון מציאותו נבדל מעצם הנפש שמושללת גם מבחי' רצון עכ"ז מתאחדת ברצון