לט, ג

וע"כ אין הרצון בבחי' כלי מוגבל (כידוע בענין נרנח"י דחי' יחידה הן בלא כלים ונר"נ הוא בג' כלים מוחא ולבא וכבדא שהן בחי' בי"ע הנ"ל שהוא ג' מדריגות דחלון ונקב ומסך הנ"ל והיינו שא' בע"ח דמבינה לז"א דרך חלון מפני שהוא בא בבחי' כלי השגה אבל בחכמ' נק' נתיבות חכמ' ולפעמי' נק' תעלומות חכמ' והיא בבחי' פנימית חכמ' שזהו בחי' חיה כידוע) וכך יובן למעלה בבחי' רצון העליון של המאציל דבודאי כאשר עלה ברצונו להאציל כו' בחי' רצון זה הנמשך מעצמו' המאציל מתאחד בעצמותו ונחשב עדיין בכלל העלם אור העצמו' כמשל רצון הנפש כנ"ל וע"כ מאיר בו אא"ס שבקו בקירוב יותר מפני שהוא ורצונו א' כו' וכן מאור הרצון הנק' כתב בחכמ' מאיר בקירוב וכמ"ש ה' בחכמ' כו' שראשית גלוי עצמו' אא"ס בחכמ' לפי שהחכמ' נק' כח מ"ה וכתיב והחכמ' מאין תמצא מבחי' אין דכתר ופנימי' מקור החכ' הוא בא מבחי' אין האמיתי שבעצמו' ממש (כידוע דפנימי' אבא הוא פנימי' ע"י כו') ונק' בשם תעלומו' חכמ' שזהו בחי' ח"ס דא"ק וכה"ג וענין נתיבו' חכמ' הוא אשר החכ' מאין תמצא לבחי' יש וכמו קנה חכמ' כו' (וידוע ענין הנתיב שהוא בהעלם משא"כ נ' שערים דבינה שער פתוח וידוע לכל) כח החכמ' היא בבחי' נקודה דיוד בהעדר ההתפשטות עדיין ובכל דבר שהוא בבחי' אין ומ"ה שם ישכון גלוי אא"ס בקירוב יותר כמו במשה שא' ונחנו מ"ה כו' בחי' בטול העצמי להיותו בבחי' אין דחכמ' ע"כ האמ' בו פא"פ אדבר בו כו' כידו' וד"ל אבל בחי' בינה הוא בבחי' יש והוא בחי' התפשטות ההשגה שמשיג ומבין דבר מה והגם שההשגה היא בבחי' עצמו' אא"ס איך שהוא מובדל ומרומם כו' מ"מ הרי א' דלית מח' ת"ב כלל ואם הוא נתפס במח' והשגה אין זה אמיתתו כי השגה זו עצמה שהוא בחי' יש מסתרת אור עצמותו שהוא בחי' אין האמתי כו' וע"כ א' דבבינה בא האור דרך ריחוק מקום דהיינו שאור העצמו' בא בהשגה בריחוק ערך ומעלה נבדלת שאין ערך בין בחי' אין ליש ונבדל ומרוחק ערך מעלת האין על היש כמו עד"מ הרואה מרחוק ע"י מראה דגם שהמראה מקרבת הדבר שרוא' אבל קירוב זה ריחוק הוא שאינו רוא' במהותו רק מה שנראה ע"י המראה משא"כ הרואה מקרוב במהות הדבר כו' וכך יובן עיקר ענין ההפרש בין חכמ' לבינה שהחכמ' בבחי' ראי' מקרוב לאסתכלא ביקרא כו' להיותה בבחי' אין ומ"ה כנ"ל אבל באמצעות ההשגה שמשיג הרי זה כמו על ידי מראה כו' וכמ"ש במ"א באריכות בענין אינו דומה שמיעה לראיה שהראיה בחכמה ושמיעה בהשגה דבינה שנק' יש כו' וכמו שא' גבי משה פא"פ כו' משא"כ בזולתו במראה אליו כו' וד"ל ומעתה יש להבין מ"ש עוד דמבינה לז"א נמשך בבחי' חלון כו' דלכאור' ק"ו הוא אם בבינ' בא האור בריחוק מקום איך מבינ' לז"א יבא האו' דרך חלון פתוח כו' אך הענין הוא דהנה הגם שבבינ' בא בריחוק מקו' כנ"ל מ"מ אין בזה צמצו' וקיצו' כלל אלא כל אור השפע כמו שהיא באה בהשגה ותפיסא רק שהיא בריחוק מצד ההשגה שהוא בחי' יש אבל מבינה למדות נמשך דרך חלון שהוא בחי' צמצום וקיצור כמו עד"מ החלון הפתוח בבית שהבית עשוי להסתיר ולהגן ע"י דפנות הבית מכל צד לדרום וצפון כו' ואמנם הנה כדי שיאיר האור בבית מזיו ואור השמש עושין חלון במקום מיוחד בדופן שיתפשט שם אור השמש ומעט יאיר בכל הבית ואע"פ שהחלק עשוי במדה וצמצום אבל התפשטו' האור ממנו ועל ידו בכל הבית וכן יובן הדוגמא בבחי' בינה שנא' בחמ' יבנה בית והוא ב' דבראשית שמוליד המדות בחי' ו"ק שהוא בחי' אורך ורוחב שזהו דרום ותפון חו"ג הנכלל ברוחב ומזרח ומערב באורך וכמו שאנו רואים כשהשכל מושג