מ, ג

עולמות דבי"ע נק' בשם עשי' וע"י מסך נק' עשי' דעשי' ומ"ש דמז"א לנוק' נמשך דרך נקב הוא בחי' יצי' דעשי' ומבינה לז"א דרך חלון הוא בריאה דעשי' כו' שזהו כללות המא' דאימ' מקננא בכורסייא כו' כנ"ל וכן באצי' יש ג' מדרגות הללו דבי"ע עד כללות כל ההשתלשלות דקו וחוט כו' הן ג' מיני אדם א"ק אדם דבריא' וע"י וא"א אדם דיצי' וז"א עם מוחין דאו"א שבו נק' אדם דעשי' כמ"ש במ"א באריכות וד"ל:

(לז) והנה יש להבין עוד ענין א' בכללות ענין שמע ישראל כו' ובשכמל"ו יחו"ע ויחו"ת במה שלע"ל יח"ת דבשכמל"ו למעלה מיחו"ע כנ"ל במ"ש עד דוד הגדיל כו' וכן דוד מ"י חי וקים שזהו עליי' המל' בעצמות אא"ס שבמל' דא"ס לפני הצמצום כו' (וכן מה שכנ"י יקראו חפצי בה כו' ארץ חפץ כו') וכן אלה דברי דוד האחרונים שהוא כתר ש"ט דמשיח כו' דהנה לכאורה ענין בשכמל"ו שהוא בבחי' מל' ה"ז בבחי' זמן עבר הוה ועתיד דהיינו מלך מלך ימלוך וכידוע בע"ח דשרש התהוו' הזמן הוא בבחי' המל' שהוא בחי' נוק' דווקא וזהו ענין מ"ע שהזמן גרמא דנשים פטורות לפי שהזמן בנוק' כו' אבל שם הוי' היינו היה הוה ויהיה כאחד ה"ז למעלה מבחי' זמן דעבר הוה כו' וזהו בחי' הויה דיחו"ע דשמע ישראל כו' וא"כ איך יהי' בחי' המל' למעלה מיחו"ע דהוי' כו' אך הנה הענין מבואר במ"א בפי' עד דוד הגדיל משום דעצמות אא"ס שלמעלה מן הזמן לגמרי יאיר בבחי' הזמן דנוק' מלך ימלוך כו' ואז גם בחי' הזמן יהי' בלתי מוגבל ויהיה נצחי בלי יופסק וזהו לעולם ועד בנצחיות דא"ס שזהו עצמו בחי' ומדרגה שלמעלה מן הזמן ממש רק שמלוב' בזמן וזהו דוד מ"י חי וקים לעול' והוא לע"ל דוק' כידוע וכמ"ש בדניאל ועתיק יומין יתיב כו' ואז מלכותי' מלכו' עלם כו' וזהו שבשכמל"ו יהיה למעלה מהוי' דיחו"ע דשם הוי' אינו אלא כולל עבר הוה ועתיד כא' אבל מ"מ אינו בבחי' שלמעלה מן הזמן לגמרי אדרבא הרי הוא מקור הזמן (וכמשי"ת) אבל כאשר הזמן בלתי מוגבל כנ"ל הרי מאיר בו מלמעלה מבחי' זמן לגמרי שהוא עצמות אא"ס כמו שהוא לפני הצמצום כנ"ל והיינו באלף הז' שנק' יום שכולו ארוך כנ"ל וד"ל. אך הנה יש להבין כל זה ויש להקדים תחלה שרש ענין הזמן מהו דלכאורה כפי המבואר בכמה דוכתי בענין עש"נ הרי הזמן הוא בחי' שנה וכמו שבחי' עולם הוא בחי' נברא מחודש מאין ליש כך הזמן שהוא בחי' שנה הוא נברא מחודש מאין ליש בבחי' גבול ממש וכמו שאנו רואים התחלקות הרגעים בהגבלה ומספר לשעה תתר"פ רגעים וי"ב שעות ליום וי"ב שעות ללילה ושלשים יום לחדש וי"ב חדש לשנה וכו' עד שהגבלה היותר אחרון בזמן הוא הרגע והיותר עליון וכולל הוא השנה ואלף שנה שבבריאה יום א' דאצי' עד שו' יומין עלאין דאצי' דז"א הרי הן מקורין לו' אלפי שני כו' ובאמת יש להבין איך יתכן לשון בריאה בזמן כמו בעולם דוודאי התהוות עולם שהוא המהות של הבריאה עצמה יתכן בו לשון בריאה והתהוות דבר מה אבל בבחי' זמן כשעות ורגעים איך יפול בזה לשון התהוות מאין ליש בבחי' גבול ושיעור ככל בריאה מחודש המתהווה כו' אך הנה מבואר שרש ענין זה במ"א בענין תירוץ הקושי' הנז' בע"ח שהמקובלים הראשונים מקשי' למה היתה התחלת ושרש כל השתלשלות דאבי"ע בזמן זה דוקא ולא בזמן מוקדם מזה או מאוחר כו' ותירצו דמשום שעצמות אא"ס ממש מובדל ומרומם לגמרי מכל עקר ושרש להשתלשלות דאבי"ע וכאשר עלה ברצונו כו' הוצרך לבא בצמצומים רבים מעילה לעילה בעצמו עד שיצא שרש הראשון שבא בגלוי בזמן זה דוקא דהיינו שכפי סדרי הצמצומים בא זמן