מ, ד

ההשתלשלות הזאת בזה הזמן דוקא לא מוקדם ולא מאוחר ולפ"ז משמע שהוצרך להתעכב זמן רב עד שיצא בגלוי אור ומקור הראשון להשתלשלו' דאבי"ע כו' וזה אינו תירוץ כלל דעדיין הקושי' במקומ' עומדת גם על סיבה הראשונ' בראשי' התחלת סדרי הצמצומי' מעילה לעילה כו' למה לא היה בזמן קודם ואז ממילא היה ההשתלשלות בזמן קודם מזה הזמן כו' אלא התירוץ האמיתי הוא דעקר הקושי' אינה כלום מטעם כלל הנ"ל דהזמן עצמו הוא מחודש ונברא מאין ליש בבחי' גבול כו' וקודם שנברא הזמן לא היה בחי' זמן בעבר הוה כו' כלל ומוקדם ומאוחר שוין כו' וא"כ איך יתכן להקשות למה לא היה האצילות או הבריאה בזמן מוקדם מזה או מאורח מאחר שכל עקר הזמן אינו אלא עבר בפ"ע ועתיד בפ"ע ובחלק העבר לא היה חלק העתיד אבל בלמעלה מן הזמן ב' חלקי העבר ועתיד שוין ואין שם קדימה לעבר ולא מאוחר בעתיד אלא שניהם כא' באין והמוקדם מאוחר והמאוחר מוקדם אחר שמושלל מבחי' זמן כו' א"כ איך שייך לשאול למה לא ברא או האציל בזמן מוקדם מאחר שקודם ההשתלשלות לא היה בחי' זמן דעבר ועתיד כלל כי הזמן עצמו נברא ומחודש כשא' מהות כל הנבראים הנק' עיל' כנ"ל (וגם הזמן שבבחי' האצי' הוא ג"כ מחודש מאין כו' דהיינו מעצמו' המאצי' כמו שעול' האצי' במהותו נתחדש ונאצל מאין דעצמות המאציל כך בחי' הזמן שבו נאצל מאין כו' שהרי נז' לשון ימי' ושני' גם בבחי' האצי' וכמו וע"י יתיב כו' וכידוע בו' יומין עלאין דאצי' שהן מקוריי' לו' ימ"ב שלמטה ויש שנים שכולי' שס"ה יום דאצי' כמו שמבואר במ"א בפי' כי אלף שנה כיום כו' דאלף שנה שבבי"ע אינו רק יום א' באצי' וממילא שבת דאצי' באלף הז' שלמטה וז' שנים באצי' נק' שמיטה וזפ"ז נק' יובל כמו למטה וכך יש בא"א וא"ק ושם נק' שנים קדמוניות עד ימי קדם ושנים קדמוניות שגם בעצמות שנק' קדמון לכל הקדומי' רק שהימי' שם בבחי' א"ס כמו יום שכולו ארוך כו' ולזה רמזו רז"ל מי איכא זקנה קמי' קוב"ה שהוא עצמו' המאציל כו' דהנה זקן ושבע ימים מורה על הגבלת האור וחיות בימים המוגבלים בעצם ובאי' במספר מוגבל וכשיכלה כל חלקי פרטי המספר כמו ע' שנה יקבוץ השיעור הכולל מכל חלקי הימים בגבול מגביל לכלל כי חלקי כל הפרטים יגבילו את הכלל כמו מספר אלף יגבילנו מספר אחדים שימצאו במספר אלף וכן דבר מה שיתחלק לחלקים כשיקבוץ כל חלקיו יגבילו למהותו הקדום וכן חלקי כחות הנפש יגבילו עצם הנפש וכך הוא במספר ימי חיי אדם בע' ופ' שנה שימולא כל עצ' אור נפשו בהקבץ כל חלקי פרטי הימים בשלימות כמו את מספר ימיך אמלא שיבי' לכללותם וישלימוהו כו' וכ"ז מורה על היות העצם בע"ג ע"כ מספר חלקיו יגבילוהו וממילא מובן במה שהוא בלתי בע"ג בעצ' שא"א לומ' בו מספ' חלקי' בגבול פרטי שהפרט ג"כ ודאי בלתי מוגבל שאם הפרט מוגבל ודאי הכלל מוגבל וכשאין הכלל מוגבל ממילא אין הפרט מוגבל כידוע ולפ"ז יובן למעלה דא"א לומר למעלה ענין זקנה שהוא בא במספר רוב ימי' ושני' שמוגבלים בפרט כנ"ל מאח' שבעצם הוא בלתי מוגבל ממילא גם הפרט שהן הימי' ושנים הן בלתי מוגבלי' כו' וזהו כמו יום שכולו ארוך כו' ולכך אמרו מי איכא זקנה קמי' קוב"ה שהוא עצמו' המאציל אעפ"י שנק' ע"י כו' לפי שבחי' ע"י ממוצע בין עצמו' המאציל לנאצלי' ומה שיפול לשון זקנה היינו בבחי' אורות דנאצלי' שבאי' בכלי' כמו מוחין דחו"ב דאצי' שבז"א שיפול שם לשון ושם המושאל הזה מקטנו' לגדלו' כמו נער הייתי גם זקנתי דשרו של עול' אמרו דהיינו בחי' מט"ט שהוא ז"א דבריא' ושרשו בז"א דאצי' כידוע וכאשר בא לבחי' גדלות המוחין כו' נק' זקן