מא, ב

שהוא עצמות דא"ס בזמן המוגבל שזהו בשכמל"ו שהזמן לא יופסק שלמעל' מן הכלל והפרט ומחברם יחד וד"ל):

(לח) והנה הגם שמבואר למעלה דהזמן נברא ומחודש מאין ליש בבחי' גבול כמו מהות כל בריאה כידוע בענין עולם שנה כו' אך צריך להבין מאין יצא סיבת התהוות הזמן באבי"ע (דאם מצד כלל ופרט הנ"ל לא שייך זה רק בגופו של המשכה במהות הבריאה והאצי' שבא להתחלקות ורבוי מן הכלל אבל כמו הכלל לו' אלפי' שנה דמח' א' בא להתחלקות ו' אלפי' שנה בזמן שזהו עיכוב גדול ואין כל חדש בו כי כבר צופה כל הדורות כו' מאין יבא סיבתו כו') אך הנה עש"נ הכל בבת א' בא דעולם הוא מהות הנברא שהוא חומרו וצורתו הוא בחי' הנפש שלו ושנה הוא זמן קיומו כמו הגלגל הגשמי שכלול מג' אל' עש"נ עול' עול' הוא מהות הגשמי ושנה זמן קיומו ממקו' חוצבו שבבחי' זמן ונפש הוא אור חיי צורתו ברוחניו' וכך הוא בכל דבר מה שנתהווה יש מאין כלול מג' אלה עש"נ כמו האדם בגופו נק' עולם וזמן קיומו נק' שנה ונפש הוא אור חיות נפשו ממקורה כו' וכן חלקי דצ"ח בפרט כו' הכל נופל תחת ג' אלה כי גם לעץ יש זמן קיום וכליון וצורה וחומר כו' ובכלל כל חלקי דצח"ם וכל העולם כלול מג' אלה עש"נ וכך בעולם העליון הרוחני עול' המלאכי' דעשי' עד ע"ס דמל' דעשי' בחי' הכלים לאורות נק' עולם והאורות שמקבלי' מאור מל' דאצי' שבבי"ע נק' נפש והזמן דשם בחי' ממוצע שמחבר או"כ כו' וזהו דרך כלל בכ"מ (עד עולם הא"ס עצמו שלפני עולם האצילות כי גם שם שלול מג' אלה עש"נ וכנ"ל בבחי' שנים קדמוניו' כו' עד עצמו' אא"ס שלמעל' מבחי' זמן בכלל כנ"ל זהו בחי' נפש כמו נשבע ה' בנפשו והוא מל' דא"ס) ולפ"ז בהכרח צריך לומר דכמו שגוף הבריאה מחודש מאין ליש וב"ג כו' כך בחי' שנה שהוא בחי' הזמן שבו נברא ומחודש כו' מאחר שכא' באו וא"כ סיבת התהוות הזמן בא בהכרח ע"פ סיבה הראשונה הקודמת אליה והוא בחי' נפש שהנפש הוא בחי' האור וחיות בעצם ויובן הענין ע"ד דוגמא מבחי' נפש האדם שאנו רואים בחוש שנפש זאת בא אור מהותה בבחי' התפשטות והסתלקות ולא בענין א' בהתפשטו' לבד או בהסתלקות לבד אלא הסתלקות והתפשטות כא' כאור הנר שעולה ויורד כא' הנק' רצוא ושוב כמו רוח החיים שבלב שעולה ויורד בהסתלקו' והתפשטות בדפיקו דלבא צמצום בדפק א' המורה הסתלקות החיות לחוץ כמו להוציא הבל הלב ולהכניס מיד הבל החיות חוזר ודופק דפיקה ב' וב' דפיקות הללו באין ברגע א' וזהו עיקר סיבת קיומו שביציאות ההבל והסתלקותו לבד לא יחי' כלל וכן להיפך בכניסתו בלב בהתפשטות לבד ולא יוציא הבל לא יחי' כו' אלא דוקא ברו"ש כא' כו' בזה אופן מהות אור חיותו שזהו בחי' גבורו' כמ"ש במ"א וזהו מ"ש והחיות רו"ש פי' רצוא מסתלק וחוזר מיד ומתפשט וחוזר ומסתלק וחוזר מיד ומתפשט וכך הוא שתמידות מפני שזהו אופן מהותו כו' והנה מזה בא סיבת התהוות הזמן משום דע"י צמצום והתפשטו' הרי האור וחיות מתחלק ומתעכב מעליי' לירידה ומירידה לעליי' הרי עי"ז נתהווה עכ"פ עיכוב זמן מה כמו אור הנר במה שהוא עולה ויורד תמיד מתעכב בפתיל' כו' כמ"ש במ"א והיינו מפני שטבע מהו' דבחי' הנפש הוא בא בבחי' רו"ש עולה ויורד בעצם טבעו כנ"ל לכך מתהווה בחי' שנה הוא עיכוב הזמן שהוא רגע כי מה שנסתלק עובר ומה שמתפשט עתיד כענין ב' דפיקות שבלב הנ"ל וד"ל והנה מ"ש והחיות רו"ש זהו בבחי' האור שבא בכלי שאופן חבורו וקיומו בכלי הוא בא בדרך זה שהוא עולה ויורד רו"ש כו' והיינו ג' מדרגות דעש"נ הנ"ל בפרט