מא, ד

דמח' הוא שמוציאה מההעלם שלעצמו לגלוי גמור והוא מה שחושב ורוצה שיעשו הבנין בפו"מ כך וכך (ולא כמ"ש במ"א שתחלת המח' הוא שאינו חושב למעשה כלל וסוף מח' הוא מח' ורצון שבא לידי מעשה דא"כ חלוקי' הן ויכול להתהפך בשנוי מעליית תחלת הרצון כשבא לחשוב ולעשות ממש כנראה בחוש אלא אותה מח' עצמה שעלה בדעתו בתחל' בכללות הענין רק שלא נגמ' עדיין מח' זו ובחושבו איך שיעשה רצונו העולם תחלה זהו הנק' גמרה וסופה והכל א' ממש לא יטה ימין ושמאל בסוף דמחשבה מתחלת' והיו לאחדי' ממש דנעוץ תחלתן בסופן כו' כמשי"ת) ונמצא שתחלת המח' היינו תחלת עליית הרצון לעשות דבר מה וסופא דמח' הוא כשכבר נגמר מחשבתו מה שיהי' בפועל בהתגלות בגמור וכן יובן למעלה ב' מדרגות במח' ורצון העליון הכל בבחי' הכת' בכלל שנק' רצון ומח' כידוע והוא בחי' א"א וע"י כו' שיש בו ב' מדרגות תחלה וסוף כידוע דבחי' הכתר נק' ממוצע בין עצמות המאציל לנאצלי' דהיינו שהוא שרש וראש לנאצלי' ויש בו מבחי' האחרונה שבעצמות המאציל ומה שהכתר נק' שרש וראש לע"ס דאצי' באו"כ שהוא בחי' ז"א בכלל זהו הנק' בחי' סופא דמח' הראשונה דהיינו מה שנגמר במח' ורצון שעלה תחלה להיות גלוי אורות דע"ס דאצילות בגלוי גמור באו"כ בפרצוף אדם שהוא בחי' ז"א שהן ז' ימי הבנין דאצי' בכלל ומה שיש בו מבחי' העצמו' הוא תחלת המח' והרצון דהיינו מה שעלה ברצון המאציל בתחלה שהי' בהעלם וסתימות ולא נגמר עדיין איך ומה ושיבא אור האצילות בגלוי רק שעלה ברצונו שיהי' השתלשלות האצי' כו' שזהו הנק' תחלת המח' הקדומ' כמו שא' בע"ח כשעלה ברצונו הפשוט כו' והכל א' דנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן עד"מ סוף מח' לבא בפועל שנעוץ בתחלת עליית הרצון לבנות בנין וכה"ג כנ"ל דאינן נבדלים כלל רק שמן ההעלם יצא לגלוי כנ"ל וד"ל (ולפ"ז תחלת המח' הוא בעצמות המאציל כשעלה ברצונו כו' שנק' כתר דמל' דא"ס או דא"ק שעלה במחשבתו כו' וגלוי וסופא דמח' זו בא"א דאצי' שהוא מח' ורצון להאציל בגלוי להיותו ראש ושרש לגלוי אורו' דאצי' ולפי שהוא שרש לגלוי אור נק' גם הוא בבחי' גלוי אור לגבי העלם המח' הקדומה כו' אבל באמת הרי א"א נק' כתר דאצי' ונק' תחלה לגבי סוף ממש שבא בבחי' גלוי גמור שהוא בחי' ז"א דאצי' ונמצא דעיקר סופא דמח' הוא בבחי' ז"א דאצי' ששם באו יציאות אורו' דאצי' בגלוי גמור בכלים מכלים שונים ותחלת המח' לגבי זה הגלוי גמור הוא בחי' א"א שהוא כתר דאצי' שהוא תחלת הרצון להיות גלוי אורות דאצי' בכלים כו' ולכך נק' אריכא דאנפין כו' אע"פ שגם הוא נק' סופא דמח' לגבי העלם הרצון הקדום כנ"ל מפני שזהו מח' שנגמר מה שיהי' בפועל כו' עכ"ז נקרא תחלה לגבי סוף שבא בגלוי גמור במדות דז"א וכידוע דגלוי שבעליון נעשה העלם לגבי תחתון כך בחי' גלוי וסוף וגמר דמח' של המאציל להאציל שנק' א"א דאצי' נק' העלם ותחלה לגבי אורות דאצי' שכבר באו בגלוי בכלי' בבחי' ז"א כו' וד"ל):

(לט) והנה דרך כלל נק' ז"א דאצי' סוף עולם הא"ס לפי שהרצון ומח' שעלה תחלה בעצמו' אא"ס הוא שבא לידי גלוי גמור באו"כ באצי' שנק' ז' ימי הבנין כו' להיות מזה מקור לג' עולמות בי"ע והוא הנק' בחי' ו"ק דאצי' שהוא מקו' לו"ק דבי"ע עד ו"ק הגשמיי' מעל' ומט' מזר' כו' שהוא הכונ' בד' רבתי תמליכהו בשמים וארץ מעלה ומטה וד' רוחות העולם ששרשם בו"ק דז"א דאצי' ולהיות כי נעוץ סופן בתחלתן כו' הרי גלוי גמור דסוף מח' הראשונה שבעצמו' שבז"א בטל ונכלל בתחל' המח' שבעצמו' כמו שאנו