מב, א

רואים בחוש שסוף המח' בטל ונגרר אחר תחל' המח' שהוא תחל' עליי' הרצון כנ"ל במשל עליית הרצון לבנות בנין שגמר מח' זו לבנות בגלוי גמור ודאי נגררת ונכללת אחר תחלת עליית הרצון ולא יטה ימין ושמאל והיו לאחדי' ממש כו' וד"ל וזהו הנה מקום אתי פי' מקום הוא ו"ק המוגבלים בג' עולמות בי"ע ששרשם ו"ק דז"א דאצי' הוא הנק' סופא דמח' שבטל ונכלל אתי בתחלת המח' והרצון להאציל ולברוא כו' וכמ"ש לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת כו' שהן ו"ק דמדות עליונות דאצילות שהמה באין בבחי' בטול והתכללות בעצמות הרצון שעלה בעצמות המאציל בתחלה כו' כי מה שבא בסוף עלה במח' בתחלה וסוף המח' בטל לגבי תחלת המח' ומבואר למעלה שכאשר עלה ברצונו הפשוט שיהי' השתלשלות אבי"ע כו' ברצון זה לא בא גלוי סוף דבר זה איך יהי' בפועל ולא הוגבלו אורות דאצילות עדיין שם אלא הכל עלה שם ברצון עצמותו שהוא בבחי' א"ס אך בסיפא דמח' זאת כשבא בגלוי אצילות בפועל להיות נק' ע"ס דאצילות במציאות ממש כמו חסד וגבורה וכה"ג ובפרט במציאת אור המוגבל בכלי כמו חסד דרועא ימינא וכה"ג חכמ' מוחא כו' שנק' בחי' פרצוף אדם בחי' ז"א בכלל האצילו' שם באו האורות בהגבלה והוא תשלום אור ההעלם שעלה ברצונו להאציל כו' (ועד"מ המציי' במחשבתו ורצונו איך לבנו' בנין או לצייר ע"ג הלוח שבודאי כל פרט ופרט שעול' ברצונו ומחשבתו איך לציי' או לבנות כך הוא בא בפועל ממש בגלוי הציו' והבנין וכה"ג אך מ"מ בהיו' עדיין הדב' במח' הוא מוגבל רק ברוחניו' דמח' ורצון שאינו נק' גבול בפועל ממש רק בכח הרצון והמח' שבמוחו אבל כשבא ציור זה במוגבל בלוח או בנין שהוא בפ"מ הרי הוגבל ממש בהגשמה גמורה כו' וה"ז כמו כדור הארץ שמצוייר בלוח ונייר קטן שנהר ומדינה גדולה כמה מאות פרסאות נמשך בקו קצר במפה ולוח (ולהיפך אומן הבונה מן הציור שבלוח שזהו האריכות מו הקיצור) וכך יובן בבחי' א"א וז"א דאצי' דהנה מבואר למעלה דא"א הוא גלוי וגמר וסופא דמח' הראשונה שנק' תחלת המח' הנה ודאי שגלוי רצון ומח' זו מה שיובא בפועל האצי' גם זה נק' בחי' קיצור והגבלה גמור' לגבי העלם תחלת הרצון והמח' כמו משל המח' שחושב לצייר כו' מאחר שבמחשב' זו כבר מגביל אופן המעשה איך ובאיזה אופן כו' אעפ"י שעדיין נק' העלם ותחלת המח' לגבי התגלות אור האצי' ממש באו"כ בבחי' ז"א כנ"ל מ"מ נק' סופא דמח' הראשונ' שבהעלם העצמו' כנ"ל ששם הוא בבחי' א"ס ממש אך הנה בחי' א"א דאצי' שהוא כמו מח' שחושב איך לגמו' הפועל כו' בזה ודאי נק' תחלת המח' והעלם לגבי גלוי גמור דאצי' שבז"א וה"ז דומה לדמיון משל הנ"ל בחושב איך לצייר דבמחשבתו בא כל פרט ופרט ברוחניות המח' באריכות גדולה ובפועל הציור בלוח בא בהגבלה גמורה בקטנות וקיצור רק שהוא מעין ודוגמ' שבמח' ממש כו' וזהו שנק' א"א וז"א א"א אריכא דאנפין הוא בחי' הכתר דאצי' שהוא בחי' המח' ורצון שיבאו אורות דאצי' בגלוי ששם הכל באריכות שהוא בא מכח של א"ס שבתחלת הרצון הפשוט כו' ואע"פ שנק' סופא לגבי' נק' אריכא דאנפין לגבי הנאצלים אע"פ שנחשב קיצור והגבלה לגבי תחלת הרצון שבעצמו' ובחי' ז"א זעירא דאנפין הוא בחי' גלוי האורו' דאצי' שבאים בגבול וקצור מאד כמו אור חסד דאצי' בכלי הוא בא בהגבלה גמורה ואין לה ערך לאריכות אור חסד זה עצמו שהי' ברצון ומח' להאציל אור חסד זה כמו המצייר במחשבתו לעשות חסד בידו ימנית או לקרב השפלים בימין וכה"ג שחסד זה דרועא ימינא מוגבל בכלי וכמו שהוא במח' ורצון נק' חסד דא"א בחי' רב חסד