מב, ב

או ונוצר חסד שלמעלה מחו"ב דאצילות כו' (ועד"ז נק' חסד דא"א יד הגדולה כו' אור מוגבל לגבי חפץ חסד שבעצמו' הרצון הקדו' שנק' תחל' המח' בכלל) ועכ"פ דרך כלל נק' ז"א דאצי' סופא דמח' וא"א דאצילו' נק' תחלת המחשבה וע"כ נק' אריכא דאנפין כמו יום שכולו ארוך ואריכות נופל על לבסוף דוקא לפי שנק' סופא דמח' לגבי עצמות תחלת הרצון כנ"ל וז"ש לך ה' הגדולה כו' כנ"ל וד"ל): והנה מעת' יובן ענין הנ"ל בבחי' מולמ"ט שהוא בבחי' א"א דאצי' בכלל שנק' תחלת המח' (לגבי הנאצלים כנ"ל) ובחי' רו"ש הוא בבחי' ז"א דאצילות שנק' סופא דמח' כנ"ל דהנה מבואר למעלה שסופא דמח' בטל ונגרר אחר תחלת המח' והיינו בחי' המדו' דז"א שבטלי' ונכללים כלפי מעלה בשרש תחלת הרצון ומח' הקדומה כמ"ש למעלה בענין לך ה' הגדולה והגבורה כו' וזהו הנה מקום אתי כו' כנ"ל והנה סיבת ואופן בחי' הביטול דבמדות שבז"א הוא בבחי' רו"ש כמו דפיקו דלבא ברוח החיים שבלב שהמדות שבלב אוי"ר נק' רו"ש והוא מודה בדפיקו דלבא בב' דפיקו' כנ"ל שזהו בבחי' רוח העולה למעלה דכל עליי' למעלה הוא בבחי' רו"ש רצוא בהסתלקות ומיד שוב וחוזר חלילה כו' ונק' רוח האדם העולה למעלה ובאמת יש להבין למה דוקא בבחי' רו"ש יהי' בחי' בטול סופא דמח' שבמדות דז"א ולא באופן אחר אך הענין הוא כידוע שבחי' ז"א נק' אדם וע"ז נאמר נעשה אדם בצלמנו ופי' בצלמנו כצלם ודמו' עצמו' המאציל (דמה שמו ומה שם בנו קאי גם על אדם קדמאה אדם דבריאה בחי' א"ק או א"א ונק' מח' קדומה ומה שם בנו אדם דיצי' בחי' מ"ה דאבא שבז"א כו') וביאו' הענין היינו לפי שסופא דמח' שבמדות דז"א בהכרח דומה לתחלת המח' ברצון (ולכך נק' אדם אדמה לעליון כו') משום דנעוץ תחלתן בסופן וסופן כו' וכנ"ל דאין סוף המחשבה נבדלת כלל מתחלת המח' עד"מ כשעלה ברצונו לבנות כשגומר מחשבתו זו להביא בפועל לא יטה ימין ושמאל כו' מעליית רצון בתחלה כו' רק שבא דרך קיצור ותמצית כמשל המצייר במוח איך לצייר בלוח כנ"ל באריכו' (והיינו שאמרו שופרי' דיעקב מעין שופרי' דא"ק משו' שנא' נעש' אדם בצלמנו כו' דיעקב הוא בחי' ז"א דאצי' שהוא בצלם עצמות א"ק או א"א תחלת המח' כו') א"כ בהכרח שהי' בתחל' המח' מעין זה דרו"ש שבמדות דז"א והיינו בחי' מולמ"ט שבכתר הנ"ל דהיינו כשעלה ברצונו ומחשבתו היה בבחי' צמצום והתפשטות שנקרא מטי ולא מטי ותחלה מטי בהתפשטות ומיד צמצום ולא מטי לפי שמן המשפיע את המקבל כך היא המדה שתחלה ישפיע ויצמצם מיד כדי שיוכל לקבל ובזה יש מדה שלא יהיה בצמצום לבד או בהתפשטות לבד כו' אבל ההתפשטות קודם לצמצו' משא"כ מן המקבל אל המשפיע שזהו אדם דיצי' בחי' ז"א תחלה רצוא ואח"כ שוב כנ"ל אך הנה לכאורה אנו מוצאי' סתיר' לזה בכמה דוכתי שאמר בזהר ע"פ ישת חשך סתרו שבבחי' החשך הוא בחי' העלם העצמות ותחלה מתעלם האור והוא בחי' הצמצום ואח"כ נגלה אור מתוך החשך וההעלם שהוא ההתפשטות שאחר הצמצום כידוע וא"כ הרי זה היפך בחי' מול"מ דמטי תחלה בבחי' התפשטות סאור ואח"כ הצמצום שהוא בחי' ההעלם בעצמות שזהו היפך סדר ההשתלשלות מעילה לעלול בכל מקום וכמארז"ל כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא כמ"ש ויהי ערב כו' אך הנה ידוע ע"פ יוצר אור ובורא חשך בטעם דאור ביצי' וחשך בבריאה שלמעלה מיצי' כידוע ולכאורה האור נק' טוב כמ"ש וירא אלקים את האור כי טוב ואין החשך נק' טוב כו' ולמה נאמ' בריאה בחשך אך התירוץ ידוע דענין חשך ואור הוא ב' מדרגות כמו המח' ודבור שהן