מב, ג

ב' עולמות עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגלייא פי' כמו המח' שבודאי כלולה מכל יו"ד כוחות רצון ושכל ומדו' ודו"מ והכל בסתימו' והעל' העצמות דהיינו שמתאחד' כל המח' בעצמות ולא נבדל לחוץ בגלוי כלל ולכך נק' חשך לשון העלם ולשון מניעה כמו לא חשכת כו' שמונע הגלוי לחוץ רק לעצמו בהסתר והעלם עצמותו (כמו שהוחלט רצון לעצמו כו' שנשאר בעצמו ממש בלתי נודע לעולם) ונק' עלמא דאתכסייא היפך גלוי אור לכך הוא בבחי' בריאה שהוא בהעלם ואח"כ נמשך היפך זה שהוא כמו הדבור שנק' יצירה כמו צורה שמגנ' החומר ההיולי כו' והוא האור שבא בבחי' התפשטו' לחוץ דוקא להאיר למרחוק כמו הדבור שמאיר את כל מה שבו לזולתו כמו הרצון ושכל ומדות ומח' שבדבור הכל בא בהתפשטות למקבל דוקא היפך טבע המח' שמכווץ הכל בעצמו דוקא וב' הפכי' הללו לכאורה הן בענין תחלת המח' שהוא בחי' כתר שהוא בבחי' העלם העצמות כשעלה ברצונו לעצמו עדיין כו' וסופא דמח' הוא בהיפך לגלות המצפון להביא בפועל במדות שבלב ודו"מ כו' וא"כ איך אמ' דנעוץ תחלתן בסופן שמתאחדי' ממש כנ"ל אך הענין הוא דשניהם אמת דבעליית הרצון לעצמו לבד ההעלם עיקר וכמ"ש ישת חשך סתרו כו' אך כאשר רוצה לבא לסופא דמח' הרי מן ההעלם יבא לגלוי כנ"ל נהפוך הוא דהגילוי עיקר ולכך אמר יוצר אור תחלה והוא בחי' מטי תחלה שמצד המשפיע שרוצה לבא מהעלמו לגלוי וגם מה שמצמצם אח"כ רק בשביל שיקובל כו' וזהו היפך השתלשלות דבריאה קודם ליצי' וכמארז"ל כברייתו כו' ברישא חשוכא כו' דזהו ג"כ אמת אבל זהו דוקא כאשר המשפיע מעלים ומתצמצם בעצמו כמו עליית הרצון לעצמו ואחר כך מביא גלוי אור שהוא סופא דמח' וא"א לגלוי אור בלי העלם הרצון לעצמו בתחלה שאז הצמצום תחלה אבל בהביאו רצונו הנעלם לגלוי בפועל נהפוך הוא דהגלוי קודם והוא האור שנק' טוב דלזה עיקר המכוון ברצונו הנעלם ובזה מתורץ הקושי' דלעיל וממילא מובן מזה ג"כ בבחי' בטול סופא דמח' שהוא במדות דז"א שהרצוא תחלה לפי שהוא ביטול והתכללות לחזור לעצמות דוקא היפך בחי' הירידה מהמשכה דרצון הנעלם להביאו בפועל בגלוי אלא הוא כמו עליית הרצון לעצמו שאינו חפץ בגלויו כלל כנ"ל ע"כ הצמצום תחלה ואח"כ ההתפשטו' וגם בחי' התפשטות זו רק בשביל צמצום לפי שעיקרו בחי' עלי' לחזור לעצמות ע"כ גם הירידה לצורך עלי' משא"כ מול"מ שבכת' שעקרו בחי' יריד' למט' להביא לגלוי העל' רצונו כנ"ל ע"כ גם הלא מטי שהוא הצמצום אינו אלא לצורך התפשטות במקבל כנ"ל וד"ל וזהו הנה מקום אתי כו' בבחי' דפיקו דלבא שעולה למעלה ומלמעלה למטה בהיפך מול"מ ואעפ"כ נאמ' בו בצלמנו בחי' צמצום והתפשטות יחד רק שאין סדרן שוה מפני שזה משפיע וזה מקבל כו' וד"ל:

(מ) ובכ"ז יובן שרש ענין הנ"ל בבחי' הזמן שהוא נברא ונאצל כו' ויש לו שרש ומקור מחצב בבורא ובמאציל עצמו כו' והוא בחי' מו"למט שבעצמות המאציל שזהו הנק' תחלת המח' כשעולה הרצון לעצמו כנ"ל הרי מזה נמשך ומתהוה שרש ומקור לבחי' הזמן דעבר הוה כו' שבא בגלוי בבי"ע ע"י בחי' סיבת רו"ש שבמדות דז"א דאצילות שנק' סופא דמח' כנ"ל וכמבואר למעלה דמצד הסתלקות והתפשטות מתעכב עכוב זמן מפני שנחלק לב' הסתלקות הוא העבר והתפשטות הוא העתיד כו' וזהו כמו ב' דפיקות שבלב שנק' רו"ש כנ"ל וזהו הנק' סדר הזמן דהיינו בבחי' ז"א דאצי' שנק' הויה הי' הוה ויהי' כא' שכולל עבר הוה ועתיד מפני שבעצמו הוא בחי' רו"ש כא' להיותו בא בבחי' עלי' למעלה כנ"ל