מב, ד

ואמנם תחלה הצמצום ואח"כ התפשטו' כו' לכך כשנמשך ממדות דז"א לבי"ע נמשך ג"כ בבחי' רו"ש צמצום והתפשטות והוא שרש בחי' הזמן דבי"ע (והוא ברישא חשוכא והדר נהורא שבכל עולם דבי"ע צמצום תחלה כמו בראשית ברא אלקי' כו' עלה במח' לברא במה"ד תחלה כו' וזהו יו"ד צמצום ואח"כ התפשטות כמ"ש כי ביה ה' צור כו' וזהו דוקא בבריאה מאין ליש אבל מעצמות המאציל בא בבחי' מול"מ ההתפשטו' תחלה) והגם שבחי' מדות דז"א כוללים כל ו' ימי המעשה דשית' אלפי שנין כו' ולכך נק' הויה הי' הוה ויהיה כא' מ"מ נק' מקור הזמן דהיינו שעכ"פ כוללם יחד (כנ"ל במח' כללית שצופה עד סוף כו' שנק' כלל הראשון רק ששם לא נק' הויה מאחר שהוא עדיין בהעלם עצמות הרצון הכולל מה שעתיד לבא בהתחלקו' רבו' כנ"ל ושם הוי' הוא כשמהוו' דב' בגלוי ויפול בו לשון הי' והוה ויהי' רק שהוא כא' היה בחי' הסתלקות העבר כמו אלף שנה הראשונים והוה עכשיו ויהי' לעתיד והכל כא' וזהו נק' סדר הזמן פי' סדר עבר הוה כו' כמו שהסדר במל' מלך מלך ימלוך עבר הוה ועתיד רק ששם בא בגלוי גמור מאין ליש ממש כידוע ובמדות דז"א נק' סדר הזמן שמסדר אופן הזמן שיבא בגלוי במל' בבי"ע וכמשל מדות שבלב האדם שלפי אופן סדר חו"ג שבלב כך יהיה סדר חו"ג ות"ת כו' בדבור כו' אך בבחי' הכתר לא נק' גם סדר הזמן אלא ששרש הזמן מה שיבא בזו"ן דאצי' נמצא תחלה לו בשרש בעצמיות המאציל והוא בחי' מול"מ ולא נק' שם הוי' הי' הוה כו' מאחר שנק' תחלת המחשבה עדיין שהוא בהעלם עצמותו כנ"ל רק שסופו לבא לגלוי הנקרא סופא דמחשבה ולכך הכתר בשם אהי' בכל מקום כידוע ופי' אהי' אנא זמין לאתגלאה כו' זמין לבא לגלוי בסוף דמח' שבמדו' דז"א שנק' שם בשם הוי"ה כנ"ל אבל עדיין לא נודע ונגלה כו' וע"ש שסופו של העלם רצון זה לבא לגלוי ולא ישאר בהעלם העצמיות נק' אהי' כו' והוא עיקר מקור לזמן שיבא בסדר עבר הוה ועתיד בז"א ונוק' כו' שהן המדות והדבור כי גם שעדיין אינו בבחי' התחלקות רצון ושכל כו' מ"מ הרי הוא עתיד לבא לגלוי המדות שהיא ההתחלקות כו' לכך בו דווקא המקור להתחלקות הזמן דהוי' כו' והראיה לזה ממה שהוא בא בבחי' מול"מ שזהו ג"כ בחי' צמצום והתפשטות יחד רק שההתפשטות תחלה הנק' מטי ואח"כ לא מטי והוא מה שעולה ברצונו ונשאר בהעלם לעצמו דוקא ולא בא בהתפשטות לבד אלא בצמצו' אח"כ להיותו כולל הראשון כל מה שיומשך בסוף הכל בסקירה א' ממש כנ"ל וסקירה זו נק' מטי ולא מטי כמו הסוקר במחשבתו שמעט רגע יאיר אור סקירת מחשבה זו ומיד תסתלק לעצמו כמו ברק המבריק ומובן עכ"פ שמזה דוקא בא שרש ומקור במאציל עצמו להתהוות הזמן באצילות ומאצילות לבי"ע שהרי נאמר נעשה אדם בצלמנו לפי שבעצמות המאציל בא ג"כ בדרך זה שהוא צמצום והתפשטות יחד רק שהוא מלמעלה למטה ונק' אהי' כנ"ל ובז"א בא בבחי' בטול מלמטה למעלה ונק' הויה כו' (אבל מדרגה הג' הנ"ל בעצמות אור א"ס ממש שלמעלה מבחי' זמן לגמרי שמתחבר במל' ואז הזמן נצחי כו' הרי זה למעלה גם מבחי' תחלת המח' הנ"ל שנק' בשם אהי' כו' מאחר שהוא למעלה מכלל הראשון הסוקר את הכל כנ"ל א"כ אין משם גם בחי' מקור למקור להתהוות הזמן כו' אך בהיותו מתלבש במל' שהוא הזמן בגבול ממש אז גם הזמן נצחי בנצחיו' דעצמותו שלמעל' מבחי' זמן לגמרי ואמנם מהיכן יוכל להיות זה שגם בגבול גמור יהיה כח שלמעלה מן הגבול ודוקא בבחי' גבול דמל' יתלבש מבחי' העצמיות דוקא שלמעלה גם מסובב הכללי ולא בז"א וא"א כו' יתבאר הטעם בסמוך) והנה מעתה יש להבין בענין הכונה בפ' ראשון שמע ישראל שזהו ישראל