מג, א

דוקא שעלה במח' מהו ישראל זה שעלה במח' ובאיזה מח' עלה אם בתחלת המח' הנ"ל אם בסופא דמח' כו' אך הנה ידוע המאמר דסוף מעשה עלה במח' תחלה ופי' סוף מעשה זה היינו מה שראה סוף מעשה דנשמות הצדיקים בתו"מ ותשובה כו' זהו שעלה במח' תחלה וכמו סוף דבר הכל נשמע כו' וסוף זה דוקא עלה במ"ת וכמארז"ל במי נמלך בנשמתן של צדיקים כו' והנה לכאורה יש להבין בענין זה דסוף מעשה עלה במ"ת דהאיך יתכן שיעלה המעשה בתחל' המחשב' מאחר שלא עלה ברצונו ומחשבתו עדיין למעשה איזה מעשה תעלה לשם וכנ"ל דבתחלת המחשב' לא עלה רק לעצמו כו' וא"כ צריך לומר דסוף מעשה זה עלה בסופא דמח' שזהו מה שגומר מחשבתו להביא בפועל המעשה כנ"ל א"כ איך אמר שעלה במחשבה תחלה דוקא בתחלת המחשבה ולא בסופא ועוד יש להבין דלכאורה אין הפרש כלל בין תחלת המח' לסופה מאחר שנעוץ תחלץן בסופן כו' וא"כ כאשר נא' שסוף מעשה עלה במ"ת ודאי נגמר כן בסופ' דמח' א"כ למה דקדק לומר שעלה במ"ת דודאי העיקר דסוף מעשה הוא כשבא בגמר וסופה דמח' שמח' זו עיקר ומקור למעשה כנ"ל אך הענין הוא דבא לרמז במאמר זה דסוף מעשה עלה במ"ת הוא יותר עליון ממה שסוף מח' עולה בתחלת המח' שהרי לא נאמר סוף מח' עלה במ"ת אלא סוף מעשה דוקא לפי שמ"ת הוא למעלה מתחלת המח' ג"כ ונק' תחלה לתחלה ולשם אין עולה סופה דמח' כלל שסוף לא יעלה אלא בהתחלתו ולא בלמעל' מתחלתו כו' רק סוף מעש' דוקא הוא שעול' במ"ת פי' במח' שלפני תחלת המח' וזהו פי' במח' תחלה קודם ותחלה למח' אחרת שנקרא תחלת העלאת המח' והיינו התחלה למח' הראשונ' והענין הוא יובן בהקדי' תחלה לבאר ענין סוף מעשה זה מה הוא דהנה הגם שמבואר למעלה שיש במח' תחלה וסוף ותחלת המח' הוא רק בסתימות והעלם לעצמו עדיין וגמרה וסופה כשרוצה לבא בפועל כו' א"כ לכאור' סופה דמח' עיקר והרי א"א לומר דסוף מעשה שיבא מסופא דמח' זאת יהי' למעלה גם מתחלת המח' מ"מ יש מדרגה ג' במח' שלמעלה מתחלת המחשבה וסופה ששם עולה סוף מעשה דוקא שהוא למעל' גם מתחל' המח' כנ"ל והענין הוא דמה שעול' תחל' הרצון ונגמר בסופה לבא בפועל כו' אע"פ שנעוץ תחלתן בסופן כו' שניהן כא' אינן עיקר המחשבה אלא יש עיקר ותכלית המכוון שיש לו ברצון ומח' זו מתחלתה לסופה ונק' סוף המכוון העיקר שיגיע לו מזה שמחמתו דוקא עולה ברצונו לעשותו ונגמר כך במח' שזהו המקור לתחלת עליית המח' שבלעדו לא היה עולה לו בתחלה רצון כלל כו' עד"מ אדם שעולה ברצונו לבנות בנין הרי יש ודאי עליית רצון לזה הבנין אבל אין זה רק רצון שרוצה בלבד אבל לא נודע סיבת עליית הרצון הזה מאין בא כעת ולמה לא עלה לו ברצונו קודם וכה"ג ומוכרח למצוא סיבתו שיש לו בזה איזה עומק מכוון שזהו נק' סוף כוונת זה הרצון הוא שנצרך לו בנין להתפאר בו לפני אהוביו או שישתעשע בחדריו כו' וכה"ג וזהו נק' סוף מעשה שהרי א"א שיתפאר בו לזולתו כ"א כשיוגמר בפ"מ דוקא וכן להשתעשע בו אינו אלא כשידור בו דוקא וזהו עלה לפני תחלת המח' והרצון דהיינו שצייר בדעתו כשיבנה הבנין ישתעשע בו ויתפאר בו מחמת זה התחיל לעלות הרצון לזה ונמצא זהו עיקר הסיבה לתולדת עליית הרצון הנק' תחלת המח' כו' ובלעדו לא היה עולה על רצונו כלל וא"כ בסופה דמח' דוקא אז נשלם תכלית המכוון הזה שהיה לפני עליית תחלת הרצון לפי שסופה דמח' מביא לפועל המעשה כנ"ל ע"כ בה דוקא נגלה סוף המכוון (כי גם במכוון יש תחה וסוף וסוף הכוונה בסוף המח' ותחלת הכוונה שהוא ראשית עליית הבונה להתפאר כו' מתלבש בראשית עליית