מג, ב

הרצון ונגמר סוף כוונה זו בסופה דמח' כו') וכדוגמא זו יובן למעלה במה שאמרז"לבמי נמלך בנשמתן של צדיקים כו' פי' במי נמלך להתיישב אם יהיה לו עליית הרצון בתחלה להאציל ולברו' אם לאו כו' נמלך בנשמתן כו' שזהו סוף מעש' שנתאוו' הקב"ה להיו' לו דירה בתחתוני' דוק' שעלה במ"ת פי' תחלה לתחלת המח' כנ"ל דמאחר שנמלך אם להיות עולה ברצונו כו' א"כ הרי הוא לפני תחלת עליית המח' והרצון והוא להיותו סיבתו ומקור תולדתו כנ"ל במשל הבנין וזהו שאמרו סוף מעשה דוקא עלה במ"ת לפני תחלת המח' ולא אמרו זה על סופה דמח' דבסוף מח' אינו רק תחלתו של המח' ולא למעלה מתחלתו שהוא הכוונה המכוונת מכל מח' ורצון זה שהוא רק להיות לו דירה בתחתונים ע"י תו"מ דנשמות הצדיקים רק סוף מעשה דנשמות כו' הוא שעלה במ"ת לפני עליית הרצון שבתחלה כמ"ש נמלך בנשמתן של נמלך אם יעלה ברצון כו' כנ"ל ונמצא מובן דסוף מעשה זהו הענין היוצא בתכלית המכוון בכל המח' מראשה לסופה כא' אך מ"מ סוף כוונה זו נכרת בסופה דמח' שלזה הי' עיקר תחלת עליית המח' כו' וד"ל ומעתה יתורץ הכל דמ"ש סוף מעשה עלה במ"ת לא בתחלה המח' שלא היה שם עדיין מעשה כנ"ל אלא לפני עליית תחלת המח' וקושי' הב' דהוה ליה למימר בסופה דמח' הרי גם סופה דמח' שנעוץ בה תחלת המח' אינו אלא מצד תכלית וסוף הכוונה שלפני תחלת המח' שגמרה הוא בסופה דמח' ולא מצד סופה דמחשב' עצמה ע"כ אמר במחשבה תחלה דוקא תחלה למחשבה לגמרי [ומעתה יובן ענין מדרגה הג' דלעיל בענין הזמן דעצמות אא"ס יאיר בגבול דזמן עבר הוה כו' שזהו ענין עד דוד הגדיל כו' שלמעלה מסובב הכללי כנ"ל לפי שהמל' בבי"ע נק' סוף מעשה שעלה במ"ת דכל עיקר שנתעורר עצמות אא"ס להיות לו עליית רצון כו' אינו אלא סוף מעשה כאשר יהי' בחי' גבול בפ"מ בזמן ומקום גשמי כו' ויהי' גלוי אא"ס למטה ע"י תו"מ כו' ואז דוקא בסוף מעשה זו יאיר מבחי' עצמות אא"ס הנק' בעל הרצון מאחר שממנו נתעורר לרצון הקדום כו' כענין נתאוה להיות לו דירה בתחתונים וזהו שדוד מ"י חי וקים בנציחות דעצמות והמופת לזה הוא מה שהגבול לא יגביל והוא הזמן עבר הוה כו' ויש לו גבול בעצם ולא יופסק הרי הגבול עצמו נעשה בלתי בע"ג שזהו א"א להיות כ"א מצד העצמות ממש שתחלה וסוף שוין שם והיינו כנשלם סוף הכוונה שאז מתאחדי' תחלת המח' וסופה למהוי א' באחד למעלה ולמטה שוה ממש (וזהו והי' מספר כו' למעלה מן המספר כו') (משא"כ בבחי' א"א וז"א שנקרא תחלת המח' וסופה שא"א להיות הגבול עצמו בלתי גבול לפי שהכלל ופרט מוגבל כו' וכנ"ל וד"ל):

(מא) וזהו שמע ישראל שהו' ישראל שעלה במח' כנ"ל ויש לפרש לכאורה שישראל זה הוא בחי' ז"א דאצי' שנק' ישראל דלעילא (דהיינו בגדלות המוחין דאו"א שבמדות כידוע שנק' יש"ס כו') א"כ הרי זה בחי' סופא דמח' הנ"ל ובטול והתכללות דסופא במח' אינו אלא בתחלת המח' משום דנעוץ תחלתן בסופן כו' וכנ"ל ולפ"ז לא יתכן לשון עלה במח' דעלי' זאת אינה עליי' סופה דמח' בלבד אלא עלי' זאת מורה שהוא עלה תחלה במא' דהיינו תחלה לעליית תחלת המחשבה והוא כנ"ל בענין סוף מעשה עלה במחשבה תחלה שזהו תחלה לתחלת עליי' הרצון כו' וכך ישראל עלה במח' ר"ל עלה במ"ת והוא לפני עליי' מח' הראשונה והיינו ענין המאמר דנמלך בנשמתן של צדיקים שהן כלולים בישראל זה וע"ז אמר ישראל עלה לפני תחלת המח' מפני שבהן נמלך אם יעלה ברצונו להאציל כו' כנ"ל ומאחר שבהן נמלך ודאי שקדמו מציאותן טרם שהי' לו עליי'