מג, ג

תחלת המח' ורצון להאציל ולברוא כו' כנ"ל במשל הבנין כו' ולפ"ז פי' ישראל עלה במח' היפך פי' הא' דעלה בחי' סופה דמח' בתחלת המח' אלא עלה לפני התחלה וסוף ותחלה וסוף דמחשבה בו נמלך כו' וד"ל ומעתה הכוונה שבפסוק זה שמע ישראל הויה אלקינו כו' להיות שישראל זה עלה לפני תחלת במח' כו' שאין שם תחלה וסוף עדיין (כמו העגול שאין בו מעלה ומטה ולא עיגול מוגבל שזהו משל לכלל ופרט מוגבל הנ"ל שהוא סובב וממלא הכללי הנ"ל אלא עגול בלתי מוגבל שאין בו תחלה וסוף כלל דלכל צד אין ל' שיעור וגבול כנ"ל וזהו בחי' גלוי עצמות אא"ס ממש כמו שהי' הוא ושמו בלבד כידוע) והוא מה שנשמות הצדיקים יהיו בעוה"ז דוקא ויקיימו תו"מ כו' דלזה נתאווה הקב"ה שהוא עצמות המאציל שיהי' לו דירה בתחתונים ועלה זה תחלה במח' שעי"ז נתעורר בתחלת המח' והרצון להאציל כנ"ל וכמבואר למעלה שזהו הנק' סוף מעשה שהוא סוף המכוין ותכליתו שהוא עיקר הסיבה לתחלת המח' וסופה כו' וכך אומר לישראל זה שהוא סוף מעשה הצדיקי' כו' שעלה במ"ת שעל יבו הויה אלקינו פי' הוי"ה יו"ד צמצום וה' התפשטות כו' ה"ז בחי' סופא דמח' שבבחי' ז"א ששרשו בתחלת המח' דא"א שגם שם בא בבחי' מול"מ כנ"ל בענין ישת חשך סתרו ויתרון האור שהוא התפשטות מן החשך שהוא הצמצום כו' ואומר לישראל זה שמע שהוי' הוא אלקינו פי' אלקינו שלנו הוא דהיינו שהוי' בחי' א"א וז"א תחלה וסוף דמח' אלקינו הוא שלנו הוא לפי שתחלה וסוף זה במי נמלך בנשמתן כו' בישראל זה שעלה במ"ת לפנ התחלה וסף מפני שנשלם סוף משעה דישראל זה בסופה דמח' שבז"א כשבא לידי מעשה בבחי' גבול לכך אמר הוי"ה זה אלקינו מפני שהוא סוף מעשה דנשמות כו' שעלו במ"ת בבחי' עצמות אא"ס ממש שאין שם תחלה וסוף כך הוי' סופא דמח' אלקינו שלפני תחלת המח' שהוא המכוון שהי' שיהי' לו דירה בתחתונים ויהי' נק' אלקינו כו' וע"כ אין ביכולת יחודי' אלה דהוי"ה אלקינו הוי"ה אחד רק לישראל זה לבד באמרו הוי"ה אלקינו כלומר שלנו בבחי' עצמות אא"ס שלמעלה מהכל ע"כ משם יוכל להיות כל יחוד דהוי' ואלקי' תחלה וסוף דא"א וז"א עד בחי' המל' שהוא ד' רבתי כו' וכמ"ש אנת הוא דמייחד לון כו' (וכנ"ל במדרגה הג' עד דוד הגדיל כו' ששרשו במל' דא"ס לפני הצמצום והתפשטו' למעלה מכלל ופרט שהוא בעגול מוגבל כנ"ל) וזהו פי' הפשוט דפסוק זה בכל המשך הדברים שמע ישראל שהוא סוף מעשה נשמות הצדיקי' שעלו במ"ת (בעיגול בלתי מוגבל הנ"ל) הוי"ה אלקינו היינו סופא דמח' במדות דז"א שנעש' אלקינו למט' בעומ"ש בתו"מ ולהיות שזהו סוף מעשה שנשלם בסופא דמח' ע"כ יש ביכולת נשמות ישראל להעלות ולומר הוי' א' דהוי' זה סופא דמח' יעלה לפני תחלת המח' שהוא אחה"פ בתכלית הפשיטות לאו מכל אינון מדות כלל אפי' לא בהתעוררות מקור לרצון פשוט להאציל וכה"ג כנ"ל וזהו א' דאחד וזהו המאריך באחד כידוע אך מה שמאריך בד' רבתי לפי שד' זה הוא שעלה במ"ת שהן נש"י בשרשן במל' דאצי' ששרשה במל' דתבונה כידוע וממנו עיק' היחוד הפשוט הזה ולכך יש לכאו"א מישראל כח למס"נ באח' כשיאריך בא' מצד שרשו בעצמו' ממש כו' וד"ל אך הנה לפ"ז לא יתפרש הכוונה שבא בדברי רז"ל על ח' ד' דאחד שהוא תמליכהו בז' רקיעים והארץ שהוא הח' וד' רוחות העול' כו' ועוד שנז' הוי"ה פעם ב' שהוא בבחי' ז"א והוי' הא' הוא בחכמה וכידוע בפרטיות סדרי הכוונה דהוי' אלקינו חו"ב והוי' א' זו"נ כו' וכ"ז היחוד עושה הישראל באמרו הוי"ה אלקינו כו' לפי שישראל עלה במח' כנ"ל ועוד יש להבין מ"ש