מג, ד

שמע ישראל ואח"כ מצוה לישראל זה ואהבת את ה' כו' על מצות האהבה והדביקות ולכאורה זהו דבר פלא אחר שישראל זה עלה במ"ת מה צורך להזהירו על האהבה ודוקא אחר שיאמר הוי"ה אלקינו ה' אחד כו' אך הנה כ"ז יובן בהקדי' תחלה הידוע בענין ב' מיני מס"נ שבפסוק ראשון למסור נפשו באחד הוא מס"נ של הנשמה האלקית מצד שרשה בעצמות אא"ס ממש שזהו אח"פ ממש כנ"ל (וזהו כמו ר"ע שהיה מאריך באחד ויצאה נשמתו באחד מלבד מס"נ דגופו כו') ובכל נפשך שבפסוק ואהבת מדבר במס"נ מצד הנשמה שבאה בחומר גופני בבטול כל רצון זר לגמרי כו' (והוא מס"נ בפועל כמו על קדושת השם כו') ולהיות שעיקר מס"נ בפסוק ראשון מצד שרש הנשמה בעצמות אא"ס ממש לכך יש ביכולתו באמרו הוי"ה אלקינו כו' דהיינו שהוי"ה הוא אלקינו שלנו בעצמות אא"ס כנ"ל וגם פי' הוי"ה אחד הוא להעלות בחי' סופטא דמח' שבז"א שזהו הוי' הב' (דהוי' הא' בח"ס דא"א תחלת המח' הנ"ל) באחד הפשוט שזהו בחי' בטול הו"ק דז"א כלפי העצמו' ממש כמו לך ה' הגדולה והגבורה כו' וזהו תמליכהו בשמים ובארץ וד' כו' דהיינו לא כפשוטו להמליכו מלמעלה למטה אלא להיפך שיכוין בבחי' הבטול שמים וארץ וד' רוחות שהן ו"ק רוחניי' וגשמיים שיבואו הכל בבחי' הבטול לגבי העצמות כמ"ש לך ה' הגדולה כו' וזהו הח' וד' דאחד הח' ז' רקיעים וארץ הוא מעלה ומטה וד' רוחות ד' רבתי כו' (שכ"ז נכלל בתחלה וסוף דמח' הקדומה הנ"ל שהוא כמשל עגול מוגבל ובו קו מעליונו לתחתיתו וימין ושמאל באמצע הכל בגדרים מוגבלי' והוא בטל ונכלל בעצמות אא"ס שאין לו תחלה וסוף שהוא כעגול בלתי מוגבל לכל צד כנ"ל וכו') וזהו ענין הנ"ל בפי' הנה מקום אתי כו' ובזה מתורץ הקושיא דלעיל במאמר רז"ל תמליכהו כו' דלכאורה אין זה כפי העולה מענין הנ"ל אך האמת הוא דתמליכהו הוא בחי' גאות והתנשאות כמו המלך המרומם לבדו כו' שהוא מובדל בערך והיינו כמו שהוא בעצמותו דוקא וזהו ע"י ישראל דוקא שמוסר נפשו באח"פ מצד שרשו העצמי בעצמות אא"ס כנ"ל והיינו למס"נ באחד שיש בכח בכאו"א מישראל כנ"ל אך הנה מס"נ הב' בפסוק הב' ואהבת הרי הצוווי הזה לישראל דוקא דודאי קאי אדסמיך ליה שהוא שמע ישראל כו' ומצוה לשיראל זה שיאהב את ה' בכל לבבו ונפשו וזה פלא גדול לכאורה כנ"ל אך הנה יש להקדים לזה ביאור ענין ואהבת מהו דהנה ואהבת בגימ' ב"פ אור כידוע והיא או"י ואו"ח והכל קאי באור זרוע לצדיק חי עלמין שהוא בחי' יסוד ז"א שמשם מקור כל נשמו' ישראל וכמו שישראל עלה במח' הרי עלה בעצמו' אא"ס ממש זהו בחי' או"י שהולך ונמשך ובא האור הזה מלמעל' למטה וע"ז היה הכוונה במס"נ באחד כנ"ל אך אור השני שבבחי' או"ח לקדמותו הוא אור נשמ' האלקית שבאה בחומר גופני כו' (וכידוע בענין ועמך כולם צדיקי' צ"ע וצ"ת ובמי נמלך בנשמתן ש"צ בנשמות שיהיו בגופי') וע"ז אמר ואהבת לשון ציווי דעל ישראל שעלה במ"ת שהוא אור עליון שבעצמו' כו' לא שייך לשון צווי כי ממילא ומעצמיות טבעו ימסור נפשו באח"פ כו' וכנ"ל והוא מס"נ בכח שבכאו"א מצד שרשו למעלה כנ"ל אך על הנשמה שבגוף חומרי צוה ואהבת כו' והנה יש להקדים תחלה ענין א' והוא מה שמבואר למעלה בענין תחלת המח' וסוף המח' בבחי' א"א וז"א כו' כך יובן ענין תחלה וסוף זה ממש ברצון שהמח' והרצון א' הוא כידוע דפי' וחשב לעשות כלומ' רצה דמה שרוצה חושב ומה שחושב רוצה כו' והכל א' וכמו שיש תחל' וסוף במח' כך הוא ברצון וענין התחל' וסוף שברצון ג"כ בבחי' העלם וגלוי כנ"ל במח' דתחל' הרצון הוא