מד, א

תחלת התעוררו' הרצון שהוא בהעל' בעצ' הנפש ולא נגל' במורגש עדיין כלל וכאשר בא במורגש ובגלוי נק' סופא דרצון והיינו כאשר בא במורגש בהבל הלב שנק' רעותא דלבא זהו סופא דרצון שבנפש וזהו פי' אהבה בה"א דאבה לשון רצון והוא רק רצון הנפש עצמה בלתי מורגש בלב ומוח כלל אלא הוא עדיין למעלה מהשכל והטעם ולמעלה מהתפעלות בלב אך כאשר בא הרצון הזה בגלוי בהתפעלות מורגשת בלב נק' אהבה בה"א וזהו ואהבת את ה' באהבה מורגשת בהתפעלות הלה שהוא הבל הלב ברעותא דלבא שמלובש בדפיקו דלבא בהבל רוח החיים היוצא בפה בה' מוצאות שנק' ה' כידוע וזהו לאהבה את ה' כו' ולא אמר לאהוב כו' וזהו בחי' יחוד התחלה וסוף דאבה בתחלת הרצון ואהבה בסוף נכללים כא' ממש והרי זה כענין יחוד הנ"ל בז"א שהוא הוי"ה סופא דמח' בתחלת המח' דנעוץ תחלתן כו' שהוא בא"א שהוא הרצתון העליון וכמ"ש כצנה רצון תעטרנו כידוע שנק' כ"ע כו' וזהו פי' ואהבת אבה בעצם הרצון שלמעלה מן השכל ואהבה עפ"י שכל דשמע ישראל לכך ואהבת וע"י שמתייחדי' אבה ואהבה תחלה וסוף נעשה הוי' אלקיך מצד העצמות ממש דהנה מה שיש ביכולת לייחד תחלה וסוף דאבה ואהבה זהו מצד שישראל עלו במ"ת שהוא סוף מעשה הצדיקי' שבגופים בתו"מ שלזה נתאווה יותר מעצם הנשמות כמו שהן בשרשן לפני תחלת המח' שלזה ירדו למטה ולכך מצוה לישראל זה דוקא ואהבת בכל נפשך פי' בנפשך שבגוף החומרי דוקא ע"י תשובה ותו"מ כו' שעי"ז סוף מעשה זה יעלה במ"ת שלפני התחלה וסוף ואז יהי' הוי' אלקיך ממש כמו הוי"ה אלקינו שבפסוק ראשון במס"נ עצמות שמצד הנשמה כמו שהיא בעצמות אא"ס כנ"ל וד"ל ונמצא ב' מיני מס"נ עולין כא' דמס"נ בכח בפסו' ראשון מצד עצם הנשמה הקשורה באח"פ ממש שע"ז אמר ואהבת בבחי' או"י כנ"ל ומס"נ הב' בפועל בבטול רצון חומר הגוף שנק' סוף מעשה נשמת הצדיקים שבגופי' גם זה עולה בעצמות אא"ס מ"ת שמחמתו נתעורר ברצון להאציל כנ"ל ולפ"ז לא יובן לכאורה מה צורך לב' מס"נ הללו דודאי במס"נ בכח מצד עצם נשמה למס"נ באחד די לענין היחוד דתחלה וסוף כנ"ל אך באמת יש יתרון מעלה במס"נ בפועל שבגוף משום דזהו עיקר סוף מעשה שעלה במ"ת כי לא נמלך רק בנשמתן של צדיקים שבגופי' ולא בנשמות מצד עצמן כו' וראי' מר"י שאמר מתי יבא לידי ואקיימנה במס"נ בפ"מ שלמעלה מן מס"נ בכח כידוע אך בתנאי שהנשמה שנק' ישראל יבא למס"נ בפ"מ וזהו בכל נפשך דוקא (אבל מי שתורתו אומנתו די לו במס"נ דפסוק ראשון כר"י הנשיא משום דע"י תורתו אומנתו זהו ממש כמו סוף מעשה דעלה במ"ת בתשובה ומע"ט כמ"ש במ"א אבל ר"ע גם שתורתו אומנתו חפץ במס"נ בפ"מ והוא כענין עד דוד הגדיל כו' שבשכמל"ו למעלה מיחו"ע דשמע ישראל דעצמות אא"ס ממש בא בזמן למטה כמו למעלה בשוה כמו שהיה לפני הצמצום כו' משא"כ יחו"ע דה' אחד שאינו רק עלי' ובטול דסוף ותחלה בעצמות כנ"ל):

(מב) ומעתה יש להבין מה שייכות ענין ב' פסוקי' הללו דואהבת ואח"כ והיו הדברים האלה שהוא מצות ת"ת עד ודברת בם בשבתך בביתך כו' דמשמע שעיקר המצוה בקביעות ובתמידות בין בשבתו בביתו בין בלכתו בדרך כו' דלכאורה לפי הנ"ל בשרש ישראל שעלה במח' בעצמות ממש שייך ענין מס"נ בכח ובפועל לזה יש חבור פסוק ואהבת לשמע ישראל אבל ענין ת"ת מה שייך לזה אמנם הנה יש להקדי' מה שאמר למען אחי ורעי אדברה כו' שכנ"י נק' אחים ורעי' להקב"ה וזה פלא גדול איך שייך ענין