מו, א

ואת דואהבת שבאה מצד הקירוב דוקא כנ"ל הן ב' הפכים ואיך יוכל להיות בצווי א' דואהבת את כו' אמנם הענין הוא דנעשה שלום ביניהם כמו עושה שלום במרומיו חו"ג אש ומים שמיכאל כו' לפי שאור עליון משניהם מחברם שבטלים שניהם שם ואינם ב' הפכי' כלל כך ענין שלום לרחוק ולקרוב שרחוק נעשה קרוב שריחוק דאהבה נכלל בקירוב דיראה וזהו התכללו' חו"ג (לאכללא שמאלא בימינא וימינא כו' דאהבה בריחוק כלול שמאל בימין ויראה בקירוב כלול ימין בשמאל וכאשר רחוק נשעה קרוב כמו ברחוק דסובב שנעשה קרוב לפעול פעולת התולדה דיראה זהו התכללות גמורה ואין זה מתיישב בפי' לאכללא שמאלא בימינא שזהו עיקר ההתכללות בכל מקום ובכאן האהבה נכלל ביראה כשנעשה הרחוק קרוב שזהו לאכללא ימינא בשמאלא וביאור דהתכללות חו"ג ידוע דאהבה מבחוץ ויראה מבפנים זהו במקו' גילה שם תהא רעדה ויראה מבחוץ ואהבה מבפנים ג"כ זהו במקום גילה שבפני' שם תהא רעדה מבחוץ ושניהם אמת ובכאן במ"ש ואהבת את את זה טפל הרי יראה נכלל באהב' וזהו עיקר ההתכללו' דהיינו לאכללא שמאלא כו' ואיך אמר לרחוק שנעשה קרוב שזהו אהבה נכלל ביראה כו' אך הענין הוא דמה שמרחוק נעשה קרוב זהו בא מעצמות אא"ס דקמי' סובב וממלא שוין ע"כ גם בחי' הרחוק וקרוב שוין כמו ענין עושה שלום ששוים ב' הפכי' מצד בטולם לגבי אור העליון הנבדל משניהם כו' ולזה הטעם הרי אין כאן כסדר עליון ותחתון שכאשר העליון נעשה תחתון בא באופן מדרגתו דוקא אלא נכלל ובטל לגבי העליון מהכל כו' ולזאת התכללות דכאן יוכל להיות דבר והיפוכו עד שגם הרחוק שנעשה קרוב יהיה מזה התכללות שמאלא בימינא יראה באהבה משום דלגבי העצמו' שלמעלה מסובב וממלא העיקר הוא האהבה שהוא דביקות הנפש כמו אליך ה' נפשי אשא צמאה לך נפשי לך ואליך בעצמותך דוקא כמו אליו ולא כו' וד"ל) וזהו ויקרא לו ה' שלום פי' שה' עצמו נק' שלום לפי שפי' שלום הוא המחבר ב' הפכי' או עליון ותחתון שזה א"א כ"א מצד בחי' העצמו' שלמעלה מהכל ע"כ נק' שלום (וכמ"ש במ"א בענין לשלום אין קץ כו' דאא"ס למעל' עד אין שעור כו') והמחבר מייחד סובב בממלא היינו השלום דאחיד בשמיא וארעא כמו אל עליון קונה שמים וארץ יחד משום דהוא אל עליון נשגב מהכל וקמי' כחשיכה כו' העלם וגלוי משפיע ומקבל רוחנית וגשמית שוין כו' לכך קונה לייחד שמים וארץ בשוה כמו את השמים כו' אני מלא בשוה כנ"ל וזהו וי"ו דוהנורא דהגדול והגבור הוא בחי' ב' קווין הפכיים דחו"ג כידוע והממוצע המחברם יחד בא מאור העצמו' שנבדל משניהם והוא קו האמצעי ששרשו בעצמו' ע"כ מבריח כו' ונק' נורא בגלוי דוק' עד"מ מלך בהיכלו אין היראה נופל ממנו כ"א בהתגלותו ממשיך ומשפיע יראה ואז נק' נורא וזהו וי"ו דהיינו קו האמצעי שבא בו בחי' עצמו' האור דאל עליון בגלוי דוקא לכך מתחברים ב' הפכים כענין עושה שלום כו' דזהו דוקא כשמתבטלי' מצד גלוי אימת המלך כשנק' נורא וד"ל וזהו שלו' שלו' לרחוק ולקרוב שע"י גלוי אור עצמו' דאל עליון שמתייחדי' שמים וארץ סובב וממלא ממש בשוה אז מה שהיה רחוק ומופלא נעשה קרוב כו' וזהו שלום לחבר רחוק וקרוב יחד ואז יוכל להיות ב' הפכי' דאוי"ר לשכון כא' ואינם סותרי' זא"ז כלל והיינו ואהבת את דאת טפל שבא בסיבת הקירוב ואהבה שמצד הריחוק כנ"ל שניהם שוין וישכנו כא' ממש אהבה ובטול כאחד עד"מ באימת מלך שנמשך הבטול ופחד גם בשעת אהבה