מז, ב

ג"כ בא בדילוג הערך כמו מאצי' לבריאה דהנה ידוע בביאור המאמר דאנת חכים כו' ולאו מכל אינון מדות כלל וכמו שאמר ע"ס בלי מ"ה בלי מהות כו' להיו' שעצמו' אא"ס הוא אור פשוט בתכלית הפשיטות בכלל ובפרט וכמ"ש אנת הוא חד בכלל ולא בחושבן י"ס בפרט ומצד עצמו הי' יכול להיות נאצל עד אין שיעור ולא י"ס בפרט דוק' אלא שכל יכול הוא וצמצם א"ע להגביל השפע להאציל ע"ס בפרט עשר ולא י"א כו' וכמ"ש אפיק יו"ד תקוני' וקרית לון י"ס לאחזאה כו' לאתנהגא בהון עלמא כו' שזהו רק בשביל סוף מעשה שיהי' בריאה יש מאין אבל מצד עצמו שלא בשביל סוף מעשה כו' לא הי' נאצל שום אור בפרט משום דלאו מכל אינון מדות כלל כידוע וא"כ מה שנאצל מאתו אור אור הכתר ואור החכמ' כו' זהו בדרך ירידה וצמצום גדול בדילוג הערך שהוא כמו מאין ליש ממש (ולא מהעלם לגלוי שזהו יש מיש וכנ"ל באות חי"ת) והיינו כמו שארז"ל במקו' גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו פי' גדולתו העצמי כמו שהוא אח"פ לאו מכל אינון מדות כלל וכאשר הי' משפיע הי' הכל בבחי' א"ס שבעצמותו אך שם דוקא אתה כו' פי' כל יכול הוא ויש בכח גדולתו העצמו' כח הגבול לצמצם א"ע הנק' ענוה בהעל' העצמו' וענוה גדולה זו היא לפ"ע רוממות העצמו' דהא בהא תליא דוקא וזהו שם דוקא אתה מוצא ענוה הגדול' כזו וד"ל (וכמ"ש במ"א דכל הגבוה גבוה יותר יותר יוכל להשפיל א"ע והא בהא תלי' לפ"ע דוקא וכידוע בענין עומק רום ועומק תחת כו') ולהיות כן הרי בחי' ענוה וצמצום זה מן העצמות שיתלבש ברצון וחכמ' ומדות כו' צריך שיעוררו אותו שיצמצם א"ע בירידה זו ואם לא יתעורר ממילא חוזר השפע אורות הנאצלים ונכללים במקורא דכולא להיות כמו שהי' קודם הצמצום שהי' הוא ושמו בלבד שהוא גלוי עצמו' אא"ס שנק' עה"ע כידוע ובתחלת ההשתלשלות הי' ההתעוררות מצד עצמו' טובו הפשוט בתכלית כי חפץ חסד הוא ע"כ במקום גדולתו צמצם א"ע כנ"ל ואח"כ תלוי במעשה התחתונים בהעלאת מ"ן וכן אמר בהקדמת הזוהר בריש הורמנא דמלכא פי' בתחלת הורמנא הי' התעוררו' עצמותו לעשו' גליפה וחקיקה בטה"ע כו' והי' בלא העלאה מלמט' כלל רק סליק ברעותי' הפשוט מצד עצמו מטעם הנ"ל ואח"כ עיקר סיבת הירידה והצמצום מו העצמות לחדש התעוררו' שלו שירד ויצמצם א"ע מחדש להאציל ע"ס כו' הוא ע"י העלאת מ"ן מלמט' דוק' שנק' מעשה התחתוני' והוא ע"י הנשמות דוקא כמשי"ת וטעם ענין זה שמתחל' הי' חפץ חסד זה מעצמו ואח"כ תלוי בהעלאת מ"ן מבואר במ"א לפי שגם בתחלה שהי' חפץ חסד כו' הרי אמרו במי נמלך בנשמתן של צדיקי' דסוף מעשה עבמ"ת ונק' זיוג ע"י מיני' ובי' כו' וזהו תענוג הנעלם בתחלה שיהי' אתעדל"ע ע"י אתדל"ת דוקא ולא מצד עצמו אעפ"י שכל יכול הוא כנ"ל וד"ל:

(מו) ובזה יובן כללות סדר הפסוק ראשון דשמע ישראל ה' אלקינו כו' כידוע דשית תיבין דפסוק זה הוא בבחי' יחו"ע דע"ס דאצי' במאצילן והוא ע"י בחי' העלאת מ"ן דנשמות בב' תיבות הללו דשמע ישראל דוקא כמשי"ת בסמוך עי"ז מעוררי' עצמות המאציל שירד ויצמצם א"ע מחדש להאציל ע"ס בכלל ובפרט והוא ענין ה' אלקינו (ובשית תיבין דיחו"ת דבשכמל"ו היינו ע"י העלאת מ"ן דמלאכי' דבי"ע שמעלי' מ"ן בבטול יש לאין ממקור חוצב' שהוא בחי' המל' לבד אבל העלאת מ"ן דנשמות ישראל עושה יחו"ע) והנה פי' הוי' אלקינו ידוע בכונות שזהו בחי' יחוד עליון דחו"ב דאצילות שנק' תרין רעין דלא מתפרשין וכידוע דהוי' בחכמ' ואלקינו בבינה שנק' אלקי'