מז, ג

חיים כו' וביאור הדברי' מה שהבינהנק' בשם אלקי' כמו בראשית ברא אלקי' בראשי' בחכמ' ברא אלקים בחי' בינה דאבא אמר לאימא הענין ידוע דהחכמה נקרא אין וכמ"ש והחכמה מאין תמצא כו' וראשית גלוי אא"ס הוא בחכמה דוקא (ובבחי' אין שחכמ' דוקא שזהו אור הכתר בחכמ' וכמ"ש מאין תמצא והוא בחי' נקודה דיו"ד שנק' קוצו ש"י דהוי' כידוע) ואמנם מבחי' אין דחכמ' נמשך להתפשטות יש דבינה ולכך נק' תרין רעין כו' (והוא קוצו התחתון ש"י כידוע בענין ביה ה' צור כו') שהוא ההשגה והתפיסה בהרחבה וז"ש להנחיל אוהבי יש שהוא העוה"ב שנברא ביוד דחכמ' והעוה"ב עצמו בבינה שנק' יש כי שרש עצם תולדות הנשמו' מאור אבא שנק' אין כמ"ש כי אתה אבינו וכמ"ש במ"א בענין כי מראש צורים כו' אמנם מה שיש ביכולת הנשמות להתענג על ה' במורגש בהשגה ותפיסה הוא מצד אור החכמ' בבינה שנק' יש כמו העו"הב שהנשמו' נהנין מזיו כו' וזהו פי' אלקינו כלומ' אלוה שלנו דוקא שהוא לנשמו' לבד (כי המלאכי' מחיצוניו' יחוד דאו"א כו') ואור שפע החכמ' בבינה אע"פ שהוא מאין ליש מ"מ אין זה בדילוג הערך כ"כ כמו שהחכמ' מאין תמצ' שהוא מאין גמו' דכתר שמאי' בחכמה כנ"ל לפי שהשגה דבינה נמשך מאין דחכמ' כמו המשכת הנהר מן המעיין שנביעתו בהעלם ובא לידי גלוי בנהר לבד כידוע דהחכמ' נק' מעיין והבינה נהר שיוצא מעדן דחכמ' ונק' רחובות הנהר כו' אבל החכמ' נק' כח מ"ה בהעלם ואין כו' מ"מ אין כל חדש מעיקרו בזה אבל מ"ש והחכמ' מאין כו' הוא חידוש גמור מאין ממש (וכמ"ש בע"ח דבין הכתר לחכמ' יש פרסא מפסיק וזהו והבדילה הפרוכת כו' בין הקדש דחכמ' לקה"ק דכתר כו') ואלקינו זה יוכל לומר גם נפש השפילה בישראל שהוא בחי' נפש דנפש דעשי' כידוע דנר"נ דבי"ע שרשם מל' כלים דז"א פנימי אמצעי כו' ושרשם ממוחי' דאו"א שבז"א כמ"ש מה שמו כו' כידוע בענין מראש צורים כו' אין צור כאלקינו דמסט' דאימא אתמחת כו' וא"כ גם לנפש הפחות יש לה שרש באלקי' דבינה כשמתייחד' באבא ביחוד פנימי להמשיך מוחי' חדשים לזו"נ לצורך תולדות הנשמות (וכמ"ש במ"א בענין אל עליון שהוא תוס' ג"ר חדשי' מאור הכתר בחו"ב לזכור חסדי אבות הללו לבני בניהם דזו"נ כו') ואמנם כל זה היחוד באו"א שנק' ה' אלקינו לזו"נ שזהו ה' אחד לתולדות הנשמות מאין ליש בבי"ע אינו בא רק מצד הארת עצמו' אא"ס שמייחד אותם כמאמר אנת הוא דמייחד לון כו' דכל יחוד פנימי משפיע ומקבל תלוי בעצמות אא"ס וכמ"ש ויקרא שמם אדם ויברך אותם ויאמר פרו ורבו כו' (וכמארז"ל איש ואשה זכו שכינ' ביניהם כו' דכח המוליד שבמשפיע גם ביחודו במקבל אינו מועיל בלתי עזר כח האלקי על יחודם שעוזר למשפיע ומקבל יחד) ואחר שנמשך אא"ס באו"א שהוא ה' אלקינו כו' לצורך תולדות הנשמות ממילא נמשך לצורך שפע חיצוניו' העולמו' לבי"ע כמו יחוד חו"ב וזו"נ דעשי' לצורך שפע התהוות מלאכי' דעשי' ושפע גשמי' דעוה"ז) אבל מ"ש ה' אלקינו זהו בדרך ירידה והמשכה מן העצמו' באו"א וזו"נ וזה נעשה ע"י העלאה בתחלה במס"נ דנשמות ישראל שעלו במח' בב' תיבות הללו דשמע ישראל כו' ולהבין ענין ההעלאת מ"ן בב' תיבות הללו דשמע ישראל דוק' הנה ידוע מ"ש בכ"י האריז"ל בפי' שמע שם ע' רבתי כו' שהוא בירור והעלאה דרפ"ח נצוצין כו' וכל ענין העלאת מ"ן הנז' בכל מקום אינו אלא הבא ועולה מברורי' דרפ"ח כו' דוקא שהוא מה שנפל בשבירה מז' מלכי' דתהו כו' (אבל מה שהנשמ' מצד העצ' תעלה למעלה לאשתאבא בגופא דמלכא כענין מיכאל מקריב נשמות