מח, ב

דז' מדות דז' מלכי' דתהו הוא ע' רבתי והוא בחי' ז"ת דבינה שבנקודי' כנ"ל ובחי' ז"ת דבינה ידוע שהן מדות שבשכל ולמעל' מבואר דברור דשם ב"ן הוא בבחי' ז' מדות הטבעיות שלמט' מן הדעת דב"ן גי' בהמה כו' ועולה לשרשו בס"ג דתהו שלמעלה מן הדעת כו' אך הנה אמ' בזהר שיש אתוון רברבן ואתוון זעירין כו' ויש בזה ב' פרושים ושניהם אמת הא' דאתוון רברבן בבינה שהמדו' שבשכל הן בגדלות והרחבה והתפשטוץ ביותר ואתוון זעירין הוא בבחי' זעיר שהוא מדות שבלב שהמדות בקטנות לפי ערך המדות שבשכל וכנראה בחוש שאור התפעלות האהבה שבשכל גדולה הרבה יותר מהתפעלות האהבה שבלב והמופת לזה הוא מה שאנו רואים שלא יוכל אדם להביא כל התפעלות המוח ללב רק אפס קצהו לבד ולעולם לא ישיג התפעלות הלב להתפעלות השכל וגם ממה שאנו רואים שהמוח שליט על הלב כו' להפוך השנא' לאהבה והאהבה לשנאה וכה"ג שזהו מצד שהשכל שבמוח הוא מקור מוצא להוליד התפעלות המדות שבלב ע"כ המוח שליט במדות שבלב להפוך מקצה לקצה ולהטותו כפי השכל דוקא ולבו ברשות מוחו תמיד ואין הלב שליט על המוח לעולם להפוך במוח מחסד לדין או להיפך כידוע וד"ל אך יש סתירה לזה לכאור' ממ"ש באדר"ז דז"א בעתיק' אחיד כו' ומבואר במ"א שזהו עצם טבעי' התפעלות המדות שבלב ששרשם בעצם הנפש שלמעל' ממדות שבשכל וראי' ממה שאנו רואים כאשר יתפעל בלב באהבה טבעי' היא חזקה מכח השכל הרבה עד שתשלוט על המוח ולא יוכל השכל לעצור ולא לבטלנה אדרבה תמשול על גזרת השכל לעשות היפוך השכל מפני ששרשה למעלה מן השכל והדעת כו' בלתי מוגבלת כלל וכלל אך התירוץ הוא דיש ב' מיני מדות שבלב א' מה שנולדים ע"פי השכל המולידם שאז המוח שליט עליהן להטותם מהיפוך להיפוך כו' וזהו פי' הא' דאתוון רברבן בבינה וזעירין בז"א כו' והב' מדות טבעית ועצמיים שבלב שלמעל' מן השכל כנ"ל הוא מה שיש פי' הב' באתוון רברבן וזעירין דהיינו אורות וכלים של המדות דס"ג דתהו שהן אורות תקיפין וחזקין מאז זה למעלה הרבה ממדות שבשכל ולב ומדות שבשכל ולב נק' אתוון זעירין שהן בקטנות וחלישות וכמ"ש במ"א באריכות בענין לעולם יהא אדם רך כקנה שהן מדות שע"פי שכל שהן חלושין ובקל יטו אותן מהיפוך כו' כקנה רך שנוטה לכל צד שהרוח מטהו ואל יהי קשה כארז הן מדות הטבעי' הנטועים בעצם שקשה כארז לא יטו משום דבר והן חזקין מם השכל הרבה (והוא לפי שעיקר התיקון הוא ריבוי הכלי ומיעוט האור והוא אתוון זעירין שהן ריבוי צרופי' באותיות קטנות כו' ואורות דתהו בריבוי והכלי במיעוט שהן אתוון רברבן אות א' והוא רב ונק' מיעוט מפני שלא בא בהתחלקות וריבוי זה דוחק אלא צ"ל דהאותיות הללו הן בבחי' האורו' כו') וזהו שמע שם ע' רבתי באתוון רברבן דבינה דס"ג דתהו שהן בחי' ז' מדות העצמיי' שהן בחי' כתרים לבד כתר דחסד והוא עצם מדת החסד טרם שמתחלק ךי' בשכל כו' ושרשו למעלה בעצם החסד שבעצמו' אא"ס שזהו כי חפץ חסד בעצם טרם שבא להתחלקו' בחכמה שבחסד כו' וכן בשאר המדו' וה"ז ע"י בנין ענין עליית הברורים דשם ב"ן דוקא מז' מדות הטבעיו' דנוגה ואע"פ שע' רבתי נק' ז"ת דבינה אין זה מדות שבשכל שבאין מצד השכל לבד אלא מדות עצמיי' שבבינה דנקודים כו' בבחי' כתרים שמקבל מכתר הכללי כידוע בענין אהיה אשר אהיה כו' וזהו למעלה ממל' דא"ס שבא מצד המח' ושכל כו' אלא כמ"ש לך ה' הגדול' והגבור' כו' וגם הממלכה הכל כמו שהן בהעלם העצמו' ממש ומהעלאה זאת דשמע שם ע' מברורי' דרפ"ח דרפ"ח כו' שזה עלה במ"ת כנ"ל