מח, ג

אח"כ נמשך מלמעלה למטה להיות לו רצון במלוכה שהוא מל' דא"ס אני ראשון עד אני אחרון מל' דאצי' (וזהו ויעש דוד שם שם ומלכו' להיות בשכמל"ו) והנה יש לפרש עוד בפסוק דאני ראשון ואני אחרון כו' לומר דקודם השבירה והתיקון ולאחר השבירה ותיקון דרפ"ח כו' הכל בהשואה א' לפני עצמותו ממש וכמ"ש כחשיכא כאורה כו' וז"ש אני ה' לא שניתי כלל וכמ"ש ראו כי אני אני הוא בלי שנוי כלל דהנה אע"פ שמבואר למעלה בשרש ענין הברורים דרפ"ח כו' שזה עלה במ"ת בעצמות ממש טרם שעלה ברצונו הפשוט כו' וכענין במי' נמלך כו' ונתאווה כו' גם זה שיהיה תיקון אחר השבירה ויושלם התענוג הנעלם שהיה לו בזה במ"ת אין לו ערך כלל לגבי שעשועי המלך שמצד עצמותו ממש וכמאמר אין דומה לך כו' לתה"מ כו' גם בתשלום כל הברורים כו' משם דקמי' ממש כחשיכא כאורה פי חשיכא הוא עולם התהו שירד ונפל בשבירה ואורה הוא בחי' התיקון דשם מ"ה החדש דא"ק שהוא מלך הדר כו' שוין ממש לגבי עצמותו ממש וז"ש אני ראשון קודם השבירה והתקון ואני אחרון אחר שלימות הברורי' דב"ן כו' (ואף על פי שלמעלה מבואר בפי' אני ראשון בבחי' מלכות דא"ס אני זה אותיות אין שהוא מקור שעלה ברצון אנא אמלוך כו' ואני אחרון בחי' כתר ש"ט דמשיח ועוה"ב באלף הז' שע"ז א' ואלה דברי דוד האחרונים כנ"ל נאום הדבר הקים על שהקים על עולה של תו"מ בתכלית שלימות הברורים דרפ"ח כו' וד"ל וביאור טעם הדברים הנה ידוע בכל עיקר ענין התהו והתיקון שזהו רק במה שבא בבחי' השתלשלות אור וזיו נבדל מן עצמות המאור וכמו שאין ערך לאור השמש לגבי גופו של מאור שאין שנוי בעצם המאור בין גלוי האור להסתרו וחשך ואור שוה לגביו וכך יובן למעלה במ"ש ישת חשך סתרו כו' שהן י"ס דתהו שהן בהעלם והסתר שהוא בבחי' הכתרים כנ"ל ובין בחי' גלוי האור דתיקון שוין לגבי עצמות המאציל שכל השנוי הזה בין העלם וגלוי לא שייך רק לגבי המקבלים למטה ולא לגבי עצמותו כידוע וא"כ גם במה שעלה הרצון והתענוג בעצמו' מהברורי' דרפ"ח כו' הכל הוא בדבר שחוץ מן העצמות ואין לו ערוך לגבי השעשועי' העצמיי' שלמעל' גם מתענוג שבמדותיו העצמיי' כמו כי חפץ חסד כנ"ל ומ"ש בע"ח שמתחלה היה חפץ חסד ואח"כ תלוי במעשה התחתונים בברורים דרפ"ח כו' הכל הוא כלא חשיב לגבי תענוג הפשוט שבעצמותו ממש שע"ז אמר לך ה' הגדולה כו' וכמו בתורה נאמר ואהי' אצלו כו' שעשועים עצמיים דוקא וירד אור משעשועים שמשחקת לפניו בתבל ארצו לברר ברורי' כי בחכמ' אתברירו כו' אבל אין שנוי קודם הברור לאחר (או כפי הידוע בענין מנוחה עצמי' באלף הז' שנק' שבת שבתון שזהו למעלה מבחי' הענג שבברורים והיינו אין דומה לתחה"מ כו' כנ"ל וד"ל והנה ב' תיבות הללו שמע ישראל הוא בחי' העלי' אחר עלי' העלי' הא' בע' רבתי דבינה כנ"ל שזהו בס"ג שרש הרפ"ח כו' שזהו עליי' גטוף המתברר ואח"כ עוד עלי' שנית לבחי' ישראל שזהו אל בחי' אור החכמה שהוא המברר דאל נהירו דחכמת' כידוע וכן ישראל לי ראש והוא כתר שבחכמה שנק' שר אל כי שרית עם אלקים דבינה כו' וידוע דהחכמה ממוצע בין א"ס לנאצלים דראשית גלוי אור א"ס בפנימי' אבא ונחשב מסוף עולם הא"ס וחיצוניות חכמה נמשך לבינה כו' ולזאת ישראל דמתקשראן ס"ר נש"י בס"ר אותיות התורה ואורייתא בקוב"ה ה"ז בחי' ממוצע ולכך א' שמע ישראל דוקא עלי' א' שיהיו מעלי' בחי' שם ב"ן לע' רבתי דבינה ואחר כך ישראל שהוא עיקר הממוצע להתלבש בו גלוי אא"ס מלמעלה למטה כמו שכתוב ה' בחכמה וזהו שעל ידי העלא' דב' תיבות הללו דשמע ישראל דוקא בתחלה אזי מיד