מט, ג

מסירת נפש שהוא למסור נפשו האלקית בא' בדביקות אמיתית (כמו רשב"י שאמר בחד קטירא כו' כידוע) ואמנם מס"נ בנפש הטבעי' אפי' בכח הוא מסירת הרצון למאוס בחייו הגשמיי' לגמרי רק לה' לבדו והיינו כלתה נפשי כו' כלה שארי ולבבי כו' שזהו לצאת מחשך הגוף שלא יסתירנו כלל וכלל וזהו בחי' בכל מאדך לצאת מן הכלי המגביל לגמרי והנפש הטבעית נמשך מנוגה דעשי' וא"כ ה"ז העלא' רפ"ח כו' שנפל בנוגה ועולה לה' כעולה ע"ג המזבח כמו שמקריבין בהמה גשמי' ששרשה מפני שור כו' משא"כ בכל נפשך שאין זה רק הסכ' הרצון הטבעי כמו שהוא שירצה גם הוא אבל לא כליון הנפש לצאת מנרתק הגוף כנ"ל ובהיות שבכל מאדך הוא בלתי מוגבל בכלי ההתפעלות ג"כ בלתי מוגבלת בכלי הלב דהיינו לא כשאר התפעלות ורצון ותשוקה שמתיישבת בכלי הלב אבל התפעלות זו הוא מה שלא יכיל כלי הלב מפני שכלתה נפשו לכלול בעצמו' אלקות מגיע לעומק ההתפעלות בנקודת הלב שלא יכילנו כלי הלב כמ"ש כלה שארי כו' וזהו אם ישים אליו לבו כו' פי' אליו שיוצא מכלי הגבלת הגוף ועולה ונכלל בעצמו' אלקות והיינו כלה לגבי בחי' נפש החיונית שבחחל שמאלי ורוחו ונשמתו שבמוח אליו יאסוף שהוא מס"נ מצד הנשמה כנ"ל וידוע דרוח אייתי רוח כו' דבאתשל"ת אתדל"ע וע"י מס"נ שלמטה ביציא' מן הכלי אתדל"ע בשרש נר"נ דאדם בכלי' דז"א דאצי' שם ג"כ יעורר בחי' זו דבכל מאדך בלי גבול דהיינו למעלה מן הכלי המגביל האור כו' והוא בחי' נר"נ דאדם דאצי' עולין מכלי הגבלתם ליכלל בעצמות המאציל דודאי כמו בחי' כלי למטה באדם הוא בחי' הגבול ממש כך למעלה בחי' הכלי דאצי' הוא כח המגביל את האור דאצי' וכאשר למטה בנר"נ דאדם בלא גבול הכלי כנ"ל כך למעלה יהי' האור בלתי מוגבל בכלי והוא ענין התכללות האורות במאצילן כו' וכענין הנ"ל בענין ב' תיבו' דשמע ישראל שעול' בעצמו' המאציל ממש וד"ל והנה בחי' הסתלקו' והתכללו' זאת דאורו' למעלה מכלי הגבלתם הוא ע"י בחי' שם מ"ב דוקא בין למטה בין למעלה כי הנה מבואר בע"ח בכמה דוכתי שכל העלא' מלמטה למעל' אינו אלא ע"י שם מ"ב דוקא וכמו בק"ש שעל המטה שאז זמן עליי' הנשמה למקור חוצבה בג"ע הארץ והיא היתה כל היום קשורה בלבושי' צואים דנה"ב וצריכה לצאת ממאסר חומר הגופני בעלותה ע"כ או' אנא בכח כו' כדי שתוכל לעלות והוא מ"ש בידך אפקיד רוחי אותיות באר כידוע שזהו הכלל דכל העלאת תחתון לעליון ממהות למהות שצריך הפשטת ממהות הראשון צריך עזר וכח במה יוכל לעלות ואין זה אלא ע"י שם מ"ב כו' וכמו עליי' העולמות מתחתון לעליון בקבלת שבת שאו' ג"כ אנא בכח כו' וכה"ג וד"ל) אך עיקר הענין למה כל העלא' מלמטה למעלה הוא ע"י שם מ"ב דוקא הנה ידוע להיותו מבחי' הגבורה שהוא בחי' ההסתלקות והעלי' מלמטה למעלה (ושרש ענין שם מ"ב הוא במ"ש בשרפי' שש כנפים לא' בשתים יכסה פניו הוא חב"ד שבו ובשתים יכסה רגליו כו' ובשתי' יעופף כו' וכמ"ש במ"א באריכות בענין מ"ב מסעות שבמדבר וד"ל וכך הוא ענין מ"ב תיבות הללו מואהבת עד ובשעריך שהוא בחי' עלי' והסתלקות הנפש לצאת מכלי הגבלה מלמטה למעלה שזהו כל עיקר פ' זו שנא' בה בכל מאדך שזהו דוקא ע"י שם מ"ב כנ"ל אך הנה עדיין יש להבין מה שפי' שמע הוא בחי' אור הגבורה בכלי החסד כנ"ל דהנה כללו' ענין ב' פרשיות הללו דשמע והיה א"ש הוא מאמר המשנ' דריב"ק למה קדמה פ' שמע לוהי' כדי שיקבל עול מ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות הרי עיקר ענין פ' שמע הוא רק קבלת עומ"ש לבד ועיקר ענין פ' והיה אינו אלא עול מצות דוקא כו' וצריך להקדים תחלה קבלת עומ"ש ואח"כ עול מצות והענין הוא כידוע בענין והחיות רצוא ושוב