נ, א

ברצון קבלו כו' דעיקר מהות האהבה הוא הרצון וכמו אבה וה' נוספת הוא מה שבא בגלוי בהבל הלב כמ"ש במ"א וד"ל ובכל זה מתורץ הקושיא דלעיל מענין ד' פרשיות דתפילין שהב' פרשיות הללו שמע בחסד והי' א"ש בגבורה וכו' ושם מ"ב הוא בבחי' הגבורה דודאי הכלי הנגלה הוא בחי' החסד בואהבת כנ"ל והיינו ששמע עצמה כמו שכתובה בתורה בנגלה הוא בחסד דוקא אבל בפנימי' הכונה שבלב הוא בבחי' הגבורה שהוא בכל מאדך כנ"ל וזהו אור הגבורה בכלי החסד ובתים דתפילין הוא בבחי' הכלים דוקא כידוע וד"ל (ובכ"ז יובן מה שדקדקו רז"ל בענין כונה שבלב בפ' שמע דוקא באמרם ע"כ מצות כונה מכאן ואילך מצות קריאה והוא עד בכל לבבך כו') (וכ"ז לאופן הא' דלעיל דפ' שמע אור הגבורה בכלי החסד ובפ' והי' להיפך מפני שהשם הוא הכונה כו' ולאופן הב' אור החסד בואהבת ומ"ב תיבות הללו הוא כלי הגבורה לפי שהשם הוא בבחי' חיצוניות באותיות וצרופי' והפנימי' שהוא האור הוא הכונה שבלב וא"כ נהפוך הוא שהכונה שבלב ה"ז בכל מאדך היפך האהבה אלא צ"ל בב' אופנים אם הכונה שבלב הוא אור האהב' שנמשך ונדבק כו' והוא הפנימי' ומ"ב תיבות עם קבלת עמ"ש הא בחצוניות הכלי להיפך מאופן אך לפ"ז לא יתכן ענין דבכל מאדך שיהי' בחצוניות הכלי במ"ב כו' והב' שהכלי דגבור' הוא העיקר והוא הכונה דרצוא שבלב בשם מ"ב דוקא שהוא העיקר בבחי' העלא' ואור האהב' שנמשך כו' טפל אליו כנ"ל (ובזה יתורץ מ"ש בכל מאדך בפ' שמע דוקא שהוא בכלי הגבורה שהכלי הוא בבחי' הסתלקות ורצוא כשם מ"ב שעולין ע"י משא"כ בפ' והי' שהכלי בבחי' שוב דחסד בעול מצות ולאופן הא' הכלי בחצוניות הוא בבחי' אהבה והכונה הוא באור הגבורה דוקא כנ"ל וד"ל):

(נון) ועתה יש להבין ענין פ' שניה שהוא והי' א"ש בחי' אור החסד בכלי הגבור' והיינו ג"כ ע"ד כלל הנ"ל שהאור והכלי האור בפנימיות והכלי בחיצוניו' דוקא שהשם הוא הכונה הפנימית שנק' אור כי כל כונה בשם דוקא (וכמארז"ל מפני מה ישראל צועקין ואין נענין מפני כשקוראין וצועקין בא"י אין מכוונים וקוראי' בשם והוא בח"י ברכות דש"ע בשם שיש בו כונה מיוחדת בשם מיוחד כמו בהשיבנו בא"י שם הויה זה בניקוד צר"י וברפאינו ברוך אתה י"י השם זה שם הוי' בנקוד סגול כו' וא"כ השם עיקר הכונה שבלב וכמשל הפתקין כו' כמ"ש במ"א) וגם כאן בפ' והי' שיש בה ע"ב תיבות עד ושמתם הרי זה שם ע"ב דחסד גי' ע"ב והן ע"ב גשרים של חסד כנ"ל זהו בחי' הפנימי' המכוון הנק' אור החסד מה שמכוון בשם ע"ב דחסד והכלי הוא בחי' חיצונות (והוא עול מצות אך גופה של מצוה הוא בחי' אור החסד דוקא כידוע דרמ"ח מ"ע ה"ח כו' והוא בחי' שוב כמשי"ת) והנה תחלה יש להבין ביאור ענין אור החסד דע"ב ואח"כ יתבאר מהו בחי' הכלי דגבורה שלו דהנה באמת מה שא' ריב"ק למה קדמה כו' רצונו בזה שא"א לפרשת והי' בעול מצות כ"א שיוקדם תחלה עמ"ש בפ' שמע והענין הוא כנ"ל דבחי' רצוא רץ לבך הוא היציאה מן הכלי כו' אז דוקא יבא לבחי' שוב שהוא ירידת האור ושפע מלמעלה למטה בכלים מכלים שונים וכל עיקר פ' זו דוהי' הוא אור החסד שהוא יורד מגבוה לנמוך בכלי דוקא היפך ההסתלקות מן הכלי כו' וזהו שלא נז' בפ' זו ובכל מאדכם דבכל מאדך הוא לצאת מכלי המגביל כנ"ל ועיקר המכוון בפ' זו הוא בחי' שוב שהוא התלבשות וירידת האור בכלי דוקא שהוא ההיפוך מרצוא דכל מאדך שבפ' שמע ואמנם כל מה שהקדי' בחי' הרצוא דכל מאדך הוא גורם בחי' שוב בבחי' ירידת אור מלמעלה למטה בפ' זו