נ, ב

דוהי' וזהו מאמר דריב"ק למה קדמה פ' שמע כדי שיקבל עליו עמ"ש תחלה בבחי' רצוא ואח"כ ממילא עי"ז דוקא יבא בחי' שוב כמאמ' אם רץ לבך שוב כו' והשוב הוא העיקר וכל ההעלא' דרצוא לא הי' רק בשביל הירידה דשוב כידוע דיש ירידה לצורך עלי' הרי העלי' עיקר והירידה טפל (כמנוחה בנסיעה כדי לנסוע כמ"ש ויחנו ויסעו וכמשל השט במים או עוף הפורח שמנדנד כנף א' לאחור כדי שיעלם כו' וכמ"ש במ"א וזהו באמת שם מ"ב דו' כנפים בשתים יעופף שהיא ירידה בשביל עלי' דרצוא) ובכאן הוא להיפוך העלי' דרצוא הוא בשביל הירידה דשוב וא"כ השוב עיקר והרצוא טפל וזה א"א לומר דעמ"ש טפל לעיל מצות דודאי מעול מ"ש דוקא נמשך עול מצות כמו מלכותו דארעא כאשר יש עול מלכות תחלה אז ממילא נמשך עול מצות המלך ולפ"ז יפלא לכאורה איך יהיה העיקר טפל וגם בלשון ריב"ק משמע דהעיקר הוא עמ"ש ולכך קדמה פ' שמע כדי שיהי' מקור לעול מצות שבפ' והיה ואם לא קדם פ' שמע איך יקבל עול מצות בלא עמ"ש כו' זהו פשט המאמר אך הענין הוא דודאי עמ"ש הוא המקור לעול מצות אמנם לפי שנעוץ תחלתן בסופן הרי עול מצות הוא העיקר ועד"מ עול מלך שמקבל עליו עדיין לא נשלם עד אשר יבא הדבר מל' בפ"מ והוא מקיים מצות המלך בעול שזהו עול מצות המלך והוא העיקר דכל מלכותו כשמקיימין מצותיו בפו"מ ובזה יובן גם כאן דעיל מ"ש דפ' שמע אע"פ שמקבל עמ"ש לא נשלם זה עד אשר מקבל עול מצות בפ' והי' שזהו עיקר המכוון וכמ"ש סוף דבר כו' את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כו' משום דנעוץ תחלתן בסופן דוקא ולכך כל עיקר הרצוא דכל מאדך בפ' שמע הוא בשביל בחי' השוב שבפ' זו בעול מצות להמשיך אורות בכלים דוקא וכמארז"ל נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים שישכון וידור בכלים מכלים שונים שע"י המעשה של המצות דבפו"מ דוק' מטעם הנ"ל ולזה הי' כל עיקר הרצון הפשוט בתחילה דסוף מעשה דוקא עלה במ"ת כידוע וד"ל (וכמ"ש לא לתהו בראה לשבת יצרה פ' תהו הוא בחי' או"ח מלמטה למעלה בהסתלקות מן הכלי בחי' רצוא אין בזה עיקר הכונ' ברצון המאציל בתחלה שיוכלל האורות בעצמותו כו' אלא אדרבה עיקר המכוון ברצונו בהשתלשלות הי' לשבת דוקא שיהיה התלבשות והתיישבות האורות בכלים מלמעלה למטה שהוא בחי' שוב כנ"ל והיינו פי' לשבת האורות בכלים כנ"ל בענין נתאוה להיות לו דירה והשראה למט' דוק' והוא בחי' התקון היפך בחי' התהו שזהו ענין סוף מעשה עבמ"ת כו' ומה שנק' זה בריאה וזה יצי' שזה עולה למעלה בהעלם העצמות נק' בריאה והוא כמ"ש ישת חשך סתרו וזה יורד להאיר למטה שהוא בחי' יצי' כמו ויצר בחרט שהוא אורות בכלים דוקא וז"ש לא לתהו בראה לשבת יצרה שהתקון בבחי' אדם דיצי' כו' וז"ש האור כי טוב טוב לגנוז האור בכלי דוקא שזהו קיומו וזה היה עיקר המכוון ברצון העצמו' אך לא שיהיה הכלי מסתיר לגמרי בבחי' יש נפרד אלא יהיה בטול היש לאין כמ"ש במ"א ולז"א הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני ומבואר במ"א שבחי' רצוא בתשוקה נפלאה כענין כלתה נפשי מצד שלהובא דרחימותא ע"ז אמר הסבי עיניך כו' בעיני' מצפות וכלות לכלול בעצמו' מפני שהמה גורמים להיות עולה הכל בעצמו' וזהו היפוך עיקר הרצון בכללות ההשתלשלות שנתאווה להיות לו דירה למט' דוקא כנ"ל וכמ"ש במ"א) וזהו ביאור ענין עומ"ש ועול מצות דהנה מה שאנו רואים שהנפש האלקית תחפוץ בתשוקה נפלאה לכלול בעצמות ולמאוס בחייו הגשמיי' כמו כלתה נפשי ברצוא רץ לבך הנ"ל אח"כ חוזר ונכסף