נא, ג

ובהקדמת כל הנ"ל יובן ענין שם ע"ב בע"ב תיבות דפ' והי' עד ושמתם שזהו אור החסד בכלי הגבו' שהשם הוא עיקר הכונה הפנימי' כנ"ל זהו אור החסד ובחי' הצמצום וההתחלקו' שבע"ב תיבות הללו שהוא בחי' גבורה שבחסד הוא בחי' חיצוניות הנראה לעין בבחי' צמצום ודין לחלק החסד לחלקים ובאמת אינו רק בשביל תועל' המקבלים בלבד שלזה עיקר הכונה בשם ע"ב זה שהוא אור החסד בעצם כו' ולכך הוא בשם ע"ב דחסד ונ' שערי' דבינה כלולים בו היינו מאת דברי עד על הארץ כי גבורו' דאימא נכללים בחסדי' דאבא (וידוע דג"פ ע"ב גי' רי"ו גי' גבור' והיינו ג' שמות דע"ב היוצאים מג' פסוקים דויסע ויבא כו' והוא ישר והפוך וישר בחי' א"ח נק' הפוך וא"י נק' ישר וג' קוין קו ימין א"י וקו שמאל א"ח ואמצעי א"י כוללם יחד ואז דוקא יתקיים אור השפע למקבלים וא"ל עדיין לא היתה מתקיימת במקבלים וזהו שרש ענין בפ' דשמע והי' בהתכללות דא"י וא"ח דשם מ"ב ושם ע"ב כנ"ל):

(נב) ועתה יובן מ"ש בפ' והיה ונתתי מטר ארצכם בעתו כו' דהנה לכאורה ונתתי זה פליאה גדולה שהרי פ' זו משה אמר לישראל כמו פ' שמע ואיך אמר ע"ש עצמו ונתתי מטר כאלו הוא הנותן ולא אמר ונתן ה' מטר כו' ולא נמצא בכתובי' כזה שידבר תחלה לצוותם שישמעו אל מצות ה' ולאהבה ולעבדו כו' ואח"כ יאמר ונתתי כו' ואם מפני ששכינה מדברת מתוך גרונו של משה אין זה בחי' פירוד כלל במ"ש ונתתי דרוח ה' מדב ר בגרונו ואו' ונתתי כו' א"כ למה לא אמר כן בשאר פרשיות שבתורה ע"ש עצמו מטעם זה דשכינה מדברת כו' (ועוד דאם שכינה מדברת כו' כנ"ל למה בקללה אמר וחרה אף ה' ולא אמר וחרה אפי ועצרתי כו') אך הנה באמת מה שנז' מטר בפ' זו דוקא הענין הוא מפני שהמטר הוא מבחי' גבורה שבחסד כנ"ל בענין הגשמיים שיורדין בגבו' שזהו בחי' כלי הגבו' לאור החסד הנ"ל לחלק החסד לחלקי' וצמצומי' בשביל תועלת המקבלים לבד כך המטר יורד טיפין טיפין כדי שירוה את הארץ כו' ואם לא ההתחלקות זאת הי' דין ועונש לשטוף כמו המבול כו' ולכך בפ' זו דוקא שהיא בבחי' אור החסד בכלי הגבו' כנ"ל או' ונתתי מטר ארצכם כו' שהוא בחי' גבורה שבחסד ג"כ כנ"ל (ומ"ש ונתתי עשב בשדך כו' עשב זה שי"ן ע"ב דחסד אך הוא מלמטה למעלה שהעשב צומח מאליו בלי מטר וכנ"ל דיש ג"פ ע"ב בישר והפוך כו' כי אסו' לאדם לאכול עד שיתן מאכל לבהמתו והוא עשב בשדך לבהמתך והדר ואכל' כו') (ועוד דמטר גי' רמ"ח ע"ה שהם ה"ח דרמ"ח מ"ע שזהו דוקא בעו"מ שבפ' זו בהמשכו' אורות בכלי' דוקא והוא בחי' המשכת מ"ד דונתתי מטר ארצ' כמשי"ת אחר העלאת מ"ן כו') ואמנם מ"ש ונתתי ע"ש עצמו הנה יובן עפ"י הנ"ל דעיקר ענין פ' זו אינו רק בחי' המשכו' אורות בכלים מכלים שונים בהתחלקות ע"י בחי' גבורו' שמחלק החסד דע"ב כנ"ל וידוע שאין התלבשות אא"ס אלא בחכמ' דוקא לפי שהחכמ' נק' כח מ"ה בחי' בטול היש שאינו מרגיש א"ע וכלא חשיב בעיניו ממש שמשים א"ע כשיריים ממש וכל מי שיש בו בחי' בטול היש דחכ' כח מ"ה (כגון רב עולא דגריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשי' דהיינו שאינו יודע ומרגיש שעושה דבר מה כו' וכמ"ש במ"א) ה' נותן בו ח"ע שהוא בטול העצמי שמצד גלוי אלקות תמיד כמו ונחנו מה דמשה ששכינה מדברת מתוך גרונו כו' רוח ה' מדבר בו ואין דבורו רק כלי לדבר הוי' וזהו עיקר מצות ת"ת דכתי' ואשי' דברי בפיך דברי ממש וכידו' דזהו ענין מי שתורתו אומנתו כו' אך א"א לבא למדרגה זאת בלתי שיוקדם לזה בחי' מס"נ דבכל מאדך בחי' רץ לבך לצאת מן הכלי כנ"ל שהוא בפ' ראשונה