נא, ד

ואזי יוכל להיות בחי' כלי בבחי' בטול עצמותו מכל וכל לדבר ה' (כמו הרב"י שאמר לו המגיד בשעה שלמד המשניות אני המשנה המדברת בפיך כו' כמ"ש במ"א) ובאמת לפ"ע הכליון והתשוקה דבחי' רצוא כך ערך הבטול במציאות להיות כלי לגלוי אא"ס בנפשו בדבר ה' זו הלכה ומשנה שמדבר אחר התפלה וז"ש מיד אחר בכל מאדך והיו הדברים האלה כו' ודברת בם כו' כידוע רק שיהי' גלוי אור האלקי' בפשו עד שיהי' רק כלי לבד לזה הוא בפ' שני' דוהי' שהוא גלוי אור האלקי בכלים שונים בבחי' שם ע"ב כנ"ל כי אחר הרצוא דוקא יוכל להיות בבחי' בטול לשכון בו גלוי אלקות שאין התלבשו' אא"ס אלא בבחי' הבטול היש דחכמ' דוקא וכנ"ל וד"ל ומעתה יובן מ"ש ונתתי מטר ע"ש עצמו כי שרש משה הי' בבחי' הבטול במציאו' כמ"ש ונחנו מה כענין שכינה מדברת כו' ולכך יוכל לומר ונתתי שהשם הוא האומר ונתתי רק שדבורו בחי' כלי לדבר ה' ומה שבפ' זו דוקא היינו לפי שבפ' זו יש בחי' ביטול דחכמ' להיות כלי לדבר ה' והוא מפני שבפ' ראשונה אמר בכל מאדך וא"כ גם כל אדם שאין שכינה מדברת כו' כמשה יוכל לומר ונתתי בפ' זו דוקא לפי שכבר אמר בפ' שמע בכל מאדך במס"נ דבחי' רצוא הרי יכול להיות בחי' כלי לגלוי והמשכת אא"ס בנפשו באמרו בכל נפשכם כו' ודוקא בפ' זו לפי שהוא בבחי' אור החסד בכלי הגבורה משא"כ בשאר פרשיות וד"ל אך מ"ש ונתתי מטר דוקא הענין ידוע דבחי' המשכת מ"ד נק' מטר והוא גלוי אלקות בכנ"י וכמ"ש ויבא כגשם לנו כו' והיינו בעתו דוקא כמו בג' רגלים כו' וד"ל: (ומעתה יש להבין כל ענין פ' שני' דוהיה כו' עפ"י אופן הב' דלעיל וביאור מאמר דריב"ק למה קדמה פ' שמע כו' לפי אופן זה דהנה מבואר למעלה באופן הב' דפ' שמע הוא אור החסד בכלי הגבו' ופ' והי' בחי' אור הגבורה בכלי החסד היפך אופן א' הנ"ל ממש והענין הוא דלפי האופן השני השם הוא בחי' הכלי דוק' ולא האור ולאופן הא' השם הוא האור ששם הוא הכונ' הפנימי ולאופן הב' הכונ' הפנימית הוא בכלי שם שהוא מ"ב או שם ע"ב הבא בצרופי' כו' והא' נכלל בכלי שלפי אופן הכלי כך יהי' האור (ולאופן הא הכלי נכלל באור אלא שקורא לשם אור ולאופן הב' קורא לשם כלי וא"כ לשניהם השם עיקר אלא שזה עושה לשם עיקר מצד שהוא האור והאור עיקר וזה עושה לשם עיקר מצד שהוא הכלי והכלי עיקר ואין נ"מ בעצם הענין ביניהם כלל רק בביטול הכלי לאור או ביטול האו' לכלי בלבד כנ"ל (בראש סי' מ"ה) באופן קריא' שם אם יקר' אור החסד בכלי הגבור' או להיפך דלאופן הא' פ' שמע אור הגבורה בכלי החסד ולאופן הב' הוא אור החסד בכלי הגבורה ופ' והיה לאופן הא' הוא אור החסד בכלי הגבורה ולאופן הב' הוא אור הגבורה בכלי החסד כנ"ל וד"ל (ולפ"ז יתפרש מארז"ל בענין כונות שמות דח"י ברכות ש"ע במ"ש מפני מה צועקין ואינן נענין מפני שכשקוראין אין מכוונין בשם הוי' דניקוד צר"י או סגול כנ"ל דלאופן הא' יקרא שם הוי' בנקוד כו' בשם אור ולזה אמרו שאין מכונין בשם ולאופן הב' יקרא שם הוי' בנקוד בשם כלי והוא העיקר וע"ז א' שאין מכונין בשם והכל א' לענין הכונה שאינו אלא בשם דוקא ואין נ"מ ביניהם בזה כלל) אך לפי אופן הב' בפ' שמע דמ"ב תיבות שבה הוא שם מ"ב הוא כלי הגבו' והוא עיקר הכונה הפנימי' וזהו שנז' בכל מאדך במ"ב תיבות הללו ואור החסד הוא אהב' דואהבת שנכלל בכונה זו כו' ופ' והי' שהוא אור הגבורה בכלי החסד הרי ע"ב תיבות דוהי' עד ושמתם הוא כלי החסד דע"ב גשרים הנ"ל והוא העיקר בכונה פנימי' והאור דגבורה היפכו נכלל בו כו' הנה לפ"ז