נב, ד

ההפרש בין לחמה של תורה בחי' גליא שהוא בחי' הברורים דרפ"ח כו' להבדיל בין טמא לטהור כו' משא"כ בחי' פנימית סתים דאורייתא כמ"ש כי טובים דודיך מיין יינה של תורה כו' והן כמו רזין וסודות טעמי תורה (והוא טעם וסוד ה' שבכל הלכה שלמעלה מטעם פשוט שבתלמוד הנ"ל):

(נד) והנה מעתה יש להבין ההפרש בין יין ושמן שזהו תירושך ויצהרך דהנה מבואר במ"א בביאור ענין מחלוקת ריב"נ ורבנן בשמן שצף ע"ג יין אם חיבור לטומאה דלחד איל להם חיבור זע"ז לענין טומאה ולאידך יש להם חיבור זע"ז לטומאה ולכאורה אין טעם כלל למחלוקת הזאת דהלא זהו הדבר הנראה בחוש אם השמן צף ע"ג היין באופן שאין להם חיבור זע"ז בתערוב' או אם יש להם חיבור בתערובו' דהיינו שאין השמן נבדל בכל החלקי' שבו כי ימצאו מעין דקות חלקיו ביין וכן מחלקי היין בשמן הרי יש להם חיבור ואם השמן נבדל לגמרי בכל חלקיו וצף ע"ג היין ממש בלתי חיבור בכל שהוא ודאי אין להם חיבור (וגם אם בטעמו ולא בממשו אם ימצא טעם יין בשמן בפחות מס' או שמן ביין כגון בכלי הבלוע מן השמן שנתנו בו יין וכן להיפך) ובאמת מה שהשמן צף ע"ג היין אינו על היין לבד אלא גם על המים וחלב ושאר משקין כי טבע השמן לעמוד למעלה ע"ג כל משקין הגם שיערבוהו ויבלבלוהו עם המשקה כמה פעמי' יבא על מקומו למעלה בהבדלה גמורה כידוע וזהו היפך טבע השמן שנמשך ונבלע בכל דבר כמו במאכל ובגד דמפעפע בעומקק בטבעי יותר מכל משק' מצד שמנונית דשמן שטבע שמנונית לפעפע בעומק ודווקא שמנונית דשמן לבד אבל שומן בשר וחלב רותח הגם שמפעפעי' ג"כ אבל לא כשמן ואמנם ע"ג משקין עומד ואינו מתחבר גם בטעמו מלבד ממשו שהרי לא ימצא טעם שמן ביין לעולם (ואפשר טעם יין ימצא בשמן כי גם שהשמן צף אבל היין מתחבר בו אם היין למעלה רק כשהשמן למעלה הרי גם היין נבדל דאל"כ יש חיבור מצד היין) ומכ"ז יובן למעלה בפרטיות ענין ההפרש שבין חכמ' לבינה שהחכמה נק' שמן מפעפע שנמשך בכל דבר והוא בחי' המשכת החכמ' בכל הברואי' שבעולם עד שימצא גם בדומם כמו ושמן מחלמיש צור כידוע לבד במשקין כיין ומים שהחכמה נבדל ונק' קדש כו' וגם בטעמו מלבד ממשו וכידוע דהעונג שבחכמה מובדל בערך מעונג שבבינה שנק' יין או בחסד שנק' מים ולזה הטעמי' לפעמי' בכתר ולפעמי' בחכמה ולזה הכולל בע"ח דפנימי' אבא הוא פנימי' ע"י כו' אבל בטעם שבמאכל מתחבר מפני ששרש טעם האוכל בחכמ' (וכידוע דמשמני הארץ צומח כל תבואה וחלב ודבש ויין אינו תלוי בשמני הארץ כי אם בחום או לחלוחית טובים כו' כמו ארץ זבת חלב ודבש ארץ זית שמן כו' דמקומות הגדלים זיתים נבדל ממקומו' הגדילי' גפני' או שאר משקין) אבל אחר האור נמשך השמן וכמו שמן שבנר שנמשך אחר הפתילה להדליק מפני שהחכמה נק אור ושמן הוא בבחי' מקור חכמה שבא לידי גלוי אור כמ"ש במ"א בענין חכמת אדם תאיר פניו כו' (ונמצא עונג שבארת פנים אע"פ שהוא בגלוי שרשו בהעלם העונג שבח"ס ממש שהוא בחי' שמן שצף כו' ומה שנמשך מאין דחכמה ליש אין זה בא מפנימי' החכמ' שהוא בהעלם תמיד ונק' שכל הנעל' מכל רעיון שאינו בא לידי גלוי לעולם ונבדל תמיד כשמן שצף כו' ונק' קדש מלה בגרמי' אלא זהו רק בחי' חיצוניו' חכמ' כמשי"ת) אך הנה יש להקדים ענין א' הנז' בזהר תמיד שיש ב' מדריגות ברזין דאוריית' א' נק' רזא סתם והב' נק' רזא דרזין ווהפרש לכאורה אינו מובן דרזא הוא סוד שאינו בא לידי גלוי לעולם וא"כ מהו רזא דרזין (ולפ"ז יש להבין ג"כ