נג, ב

נתבשלו כ"צ אין יינן חזק ויין המשומר בענביו הוא שעמד זמן רב או שעומד בענביו לחזק כחו ביותר (ומצד שנשקט על שמריו ונק' חמראדמנטר' דשקיט ושכיך כו' כחמר טב דיתיב על דורדיא כמ"ש בזהר) לכך כח היין חזק מאד ביציאתו בסחיטה לגלוי להוציא כל סוד לשותין אותו וכל שכחו חזק יותר מצד התגברותו בהיותו בהעל' בענביו יותר יותר בכחו להוציא כל סוד (משא"כ השמן שנסחט מן הזיתי' שאין עיכובו בזית מוסיף כחו בחיזוק כלל רק שעצור וכלא בזית בהעלם בשמנוני' וע"י כתישת הזית יותר יבא לצלילת ושמנונית וכיתוש הראשון מוציא השמן המשובח יותר וצלול יותר כו') ולפ"ז יובן דסיבת פעולת היין להוציא הסוד כמו דוגמת עצמו בהיותו בענביו בהעלם לבא לגלוי וכל עיכובו בהעעלם אינו רק בשביל גלויו וכך הוא ענין השמחה בגלוי דאם הטעם רק מצד שטבע השמחה לבא בהתגלות נגלות כו' למה יהיה כחה להתגבר על הסתום ונעלם ברצונו הפנימי לגלותו אין זה אלא מפני ששרש השמחה מגיע בעצם רוממות הנפש בתענוג הפשוט שכל סוד שם יגלה (מחמת שהתענוג שבא בשמח' הוא גלוי התפשטות עצמו' הנפש והסוד הוא בבחי' העלם וכיווץ בעצמות וההתפשטות שגובר על ההעלם והכיווץ מוכרח שגבוה ממנו ע"כ יש בכחו להפוך טבע הסוד שיבא לגלוי] ולפ"ז שרש היין והשמחה הוא בהעלם שאינו רק לבא לגלוי מאחר שהשמחה והיין מביאים כל העלם לגלוי ולכך נכנס יין יצא סוד בכלל כל כחות הנפש ובפרט כל דבר שברצון ושכל ומדות לא ישאר דבר וחצי דבר כידוע ואמנם מ"מ יש הפרש בין יין ושמח' דהיין שרשו בהעלם כאשר היה כמוס בענביו רק שהוא בא לגלוי והשמח' שרשם בעצמו' שבא לידי גלוי שממילא לא יוכל להעלים כלל ולכך בניסול היין ע"ז המזבח היו ב' דברים היין המנסכי' והשיר בשמחה משום דא"א שירה אלא על היין כפי שאין שמחה אלא ביין דוקא לפי שהשמחה לבד אין בכחה לגבור בכח על הסוד שיצא כמו היין וגם היין הוא המשמח שמביא לידי שמחה שהוא גלוי העצמו' ממש ונק' יין המשמח אלקי' כו' (והשמח' צריך ליין מפני שהיין משמח כו' אבל היין א"צ לשמח' דבלא שמח' היין משמח ומוציא סוד ואדרבה גם למרי נפש יין ישמחם וכמ"ש תנו כו' ויין למרי נפש וכידוע בענין טעם ניסוך היין בשיתין להמתיק המרירו' דמ"ת בוכין שבתהום רבה כו') אבל השמן טבעי להיפך שהוא נשאר בסתימו' וחשאי ולא יבא לגלוי לעולם וד"ל:

(נה) ובזה יובן ענין רזא ורזין דרזין הנ"ל דהנה יין המשמח אלהי' הוא מ"ש אם הבנים שמחה שהוא ענין השמח' והעונג המורגש בהשגה הנק' התבוננו' בגדולת אא"ס ב"ה וע"ס דאצי' וכה"ג ולמעלה היינו בחי' בינה דאצי' שהוא יין שבינה נק' יש כמו להנחיל אוהבי יש כנשמו' שנהנין מזיו כו' שמרגישין העונג האלהי בבחי' יש ממש ומזה באה השמחה העצומה בהגלות נגלות הכל כמו בדוד שא' ושחקתי לפני ה' וכתי' בי' מפזז ומכרכר בכל עוז כו' שזהו רק בחי' עוצם הגלוי עד שנבזה בעיני מיכל בהגלות נגלות כא' כו' (משא"כ כמו ענין כריעו' והשתחווא' דר"ע אע"פ שזהו גלוי הנעלם אבל הגלוי עצמו בא בהעלם מחמת הביטול עצמי) כמו שאנו רואים בטרוד בעומק ענין גדול שיעשה ריבוי תנועות שונות בידיו וברגליו משא"כ המשחק בשמחה וריקוד שבא בהתגלות כל עצמותו ממש והביטול הנגלה הנ"ל היפך זה ממש שבא עוצם צד ביטול כל עצמותו עד שלא ירגיש עצמו כלל ויעשה שלא במתכוין ולא ידע גם אחר זמן מה שעשה בידיו וגופו כו' (וגם בשמחה גדולה ועצומה שבריקוד יוכל להיות כך מצד ביטול כל כחות נפשו דכלא חשיבי לגבי גלוי כל עצמותו ישכח ולא ירגיש כלל בעצמו מה שיעשה