נד, ב

למעלה בבחי' שמן שאינו בא לידי גלוי לעולם הרי לכאורה יש סתירה גדולה מכמה מקומות שמצינו היפך זה ממש דהיינו שבחי' שמן הוא בא בבחי' ההמשכ' וירידה דוקא היפך הסתימו' וההעלם בעצמו' והוא מ"ש כשמן הטוב על הראש דכה"ג יורק על הזקן זקן אהרן כו' שזהו עיקר ומקור ההמשכה עליונה מהעצ' דקדושה העליונה שבשמן זה דוקא נמשך בחי' קדש העליון על ראשו וזקנו ומשם יורד ע"פ מדותיו כו' שמשם מקור לי"ג מדה"ר וכן כל כלי המקדש שנמשחו בשמן משחת קדש הרי עיקר הקדושה שבאה בגלוי עליהם להיות נק' כלי קדש אינו רק ע"י המשכה זו שנמשכו בשמן ולכך נק' שמן משחת קדש העליון כו' וכה"ג כל המלכים שנמשחו בשמן הקדש מן הפך או הקרן כדוד ושאול ושאר מלכים כו' לפי שהשמן בעצם טבעו בבחי' המשכה דוקא וכמ"ש ונהרותם כשמן אוליך כו' הרי שבח זה למעליו' אמר שיהי' המשכת הנהרות בבחי' המשכה טובה כהמשכת שמן שהוא נמשך בטוב יותר מהמשכת מים וכמו טבע השמן שנמשך בכל דבר גם אחר הפתילה וגם נמשך ונדבק בדומם הקשה כצור ואבן מפעפע ונדבק בו בכל חלקיו וכמ"ש ושמן מחלמיש צור וכה"ג (וכמ"ש בספרי החקירה שיש בכל חלקי דצח"ע וד"י מהשמן הנק' אלים) (ולכך אנו מוצאי' דבחי' החכמ' נמשך ומתפשט עד למטה מטה ביותר וכמ"ש כולם בחכמ' עשית עד שבדומם יש כח מאור החכמ' והוא מ"ש ושמן מחלמיש כמ"ש במ"א) אך הנה באמת יש בשמן מב' הענינים ההפכיי' א' שהוא בבחי' הסתימו' וההעלם בלתי בא בגלוי כלל והב' מה שבא בהמשכ' להיותו נדבק למט' מטה ביות' כנ"ל אמנם כל בחי' המשכ' דשמן אינה בחי' המשכה גלוי' כהמשכת קול ודבור ופעולה ותנועה וכה"ג אלא היא נקראת בחי' המשכ' נעלמה ביותר כענין קול דממה דקה תמן קאתי מלכא דקאתי מלכא ממש מההעלם העצמו' אבל הוא בא בהעלם ובחשאי בלתי נודע ומורגש כלל כדוגמת קלא דלא משתמ' והיינו ונהרותם כשמן אוליך בלתי מורגש כלל וכלל וד"ל דהנה לכאורה יש להבין בענין ב' מיני סוד הנ"ל דאם באמת בחי' סוד סתום הנ"ל אין בטבעו ומהותו כלל לבא לגלוי א"כ פליאה גדולה מה שיוכל להיות גלוי סוד כמו גלוי סוד ה' ליריאיו דודאי אין הכוונה רק על סוד הב' הנ"ל שבא לגלוי כנ"ל שהרי גם הסוד הזה שיוכל לבא לגלוי בא בבחי' המשכ' מהעלם עצמו' בעל הסודות (כדוגמת חכם הרזים הנ"ל) טרם שיבא לגלוי וא"כ מוכרח שיש בחי' המשכה עכ"פ גם מסוד סתום הנ"ל מאחר שהוא מקור מוצא לכל סוד שבהעלם (כמו חכם הרזים) [וכמו רשב"י שהיה מגלה סודות התורה וטרם שגילה לחביריו סוד ה' הזה הי' בא הכל בנפשו בהעלם ונמשך כמעיין המתגבר וכאור המאיר שבודאי נמשך זה המקור ממקורא ומבועא דכולא שנק' העלם כל העלם או עומקא דעומקא כו'] ולפ"ז פי' סוד ה' ליראיו לא בגלוי דוקא אלא גם בהעלם כענין חכם ומבין מדעתו הנ"ל שנק' המשכה נעלמת כנ"ל גם לזה יש מקור מוצא שנק' מקור הראשון שהוא מקור להמשכ' כל סוד שבהעל' ממש כמו שסוד הבא לגלוי נק' מקור לגלוי ממש וד"ל וא"כ א"א להחליט בסוד סתום הנ"ל שאינו בא בגלוי לעולם כ"א שבלתי בא בגלוי גמור מאין ליש ממש אבל הנה הוא בא ונמשך להיות בבחי' המשכה הנעלמת הנק' סוד ה' וסוד זה הרי נמשך לגלוי גמור ולפ"ז הדרא קושי' לדוכתא למה נק' סוד סתום לגמרי מכל וכל מאחר שעתי' לבא ממנו בגלוי עכ"פ יהי' איך שיהי' וד"ל אלא מוכרח לומר דבחי' המשכ' הנעלמה דחכמ' אינו בא לגלוי לעולם והוא בחי' פנימי' החכמ' מ"ה דחכמ' ומה שיש סוד שבא לגלוי הוא בחי' חיצוניו' חכמ' שמאיר בבינה ונדבק שם כענין תרי רעין כו' ונמצא דסוד סתום לא בא לגלוי לעולם