נו, א

טעם בהתפשטות אורך ורוחב כידוע שכל שאין האדם משיג בשכלו בכי טוב טעם לתכליתו אין לו עונג וחיות משכל זה כלל וכל שישיגנו בטוב יותר יותר יתענג ויקבל חיות כי בהשגה דבינה יש בה בחי' התפשטות וריבוי האור והחיו' במורגש (משא"כ בחכמה בנקדוה המבריק כחץ כנ"ל הנק' הבנה והמצאה אין בזה אור וחיות מורגש רק בהעלם ודקו' גדול מאוד כנ"ל) וה"ז ממש כדמיון המילוי בטוב בחטים בבריאות ומלאות ושמנונית הנ"ל ברוחני וגשמי דהיינו בטוב טעמו וממשו הכל בהתפשטוץ גדול' כך העונג שבהשגה נק' טעמו הרוחני וממשו הוא התפשטות ההסבר לאורך ורוחב ועומק כו' (משא"כ העונג שבחכמ' הוא בהעלם גדול וכנ"ל בשמן שצף כו') וזהו להנחיל אוהבי יש דקאי בג"ע ועה"ב שהנשמות נהנין במורגש בהשגות אלקו' כידוע שהוא בא בבחי' ריבוי הטוב בהתפשטות העונג אלקי ברוחניו' כו' שנק' יש ממש והיינו מצד ההמשכה מאין ליש היפך ביטול היש לאין הנ"ל וזהו ענין עושה חסד כו' שזהו ענין אאלפך בינה ע"י בחי' מזל ונקה פ' אאלפך ל' עתיד כמו אאלפך חכמ' (דמ"ש קנה חכמ' קנה בינה ב"פ קנה גי' ש"י הוא בבחי' חו"ב שמקבלי' מב' מזלות דנוצר ונקה ואינו רק בחצי התחתון שבכתר גי' תר"ך וזהו יש ש"י עולמות והוא נכלל במזל ונקה אותיות קנה כמו קונה שמים כו' שמייחד לחו"ב קנה חו"ב כו' וכן זקן שקנה חכמה כו' ומפני שמתכללים חו"ב יחד כמו הבן בחכמ' וחכם בבינה כמשי"ת אבל מ"ש אאלפך חו"ב קאי בחצי העליון דכתר דהיינו מה שעתיד להיות מקור במזלות הנ"ל) [ולהבין בתוס' ביאור הנה יש להקדים מ"ש במ"א בענין וכל העם רואים את הקולות כו' רואין את הנשמע ושומעין את הנראה שזהו בחי' התכללות דחו"ב דראי' בחכמה ושמיעה בבינה ויש שמיעה דבינה בראי' דחכמ' (וזהו שומעין את הנראה) ויש ראי' דחכמה בבינה (וזהו רואין את הנשמע) והיינו ענין המא' הבן בחכמה וחכם בבינה כידוע וביאור זה הנה ודאי כמו שיש מקור מיוחד לחכמה שהוא המוח של בחי' ההבנה וההמצאה להשכיל חדשות (בל"א בליצט כברק כו') כך ממש יש מקור מיוחד למוח הבינה הנק' תפסן ובעל השגה כידוע שאנו רואים דאע"פ שנקוד' חכמה נמשך בהתפשטו' ליש בהשגה דלפ"ז אין מקום להשגה בלא נקודה וא"א לנקודה בלי התפשטו' בהשגה כמו שא"א למעיין בלא נהר ונהר בלא מעיין וכה"ג מ"מ הרי אנו מוצאי' שיהיה אדם בעל הבנה מופלג ואינו בעל השגה ותפסן כלל כי להמציא המצאו' כלי מוחו מסוגל והוא בחי' מוח החכמה שהוא קר ולח וכלי מוח ההשגה והתפיסא אינו בטוב אצלו ע"כ לא ישיג ריבוי דברי' וגם לא ישיג לעומק כלל רק מבחוץ (בל"א פון אויבין מושכל ראשון וכו') והיינו קוצר המשיג לא לאורך ורוחב ולא לעומק כו' ויש אדם בעל השגה בעומק ואורך ורוחב ואינו בעל הבנה כלל להמציא שכל בעומק ואינו יכול לחדש כלום רק מה ששומע ולומד הוא משיג לעומק בתכלית ולאורך כו' (וגם יוכל להיות בעל עיון גדול לברר וללבן כל דבר על מקומו בתכלית ועכ"ז לא יש חדשות לגמרי מצד קוצר כלי ההבנה) וכ"ז מצד שאינם תלויים זב"ז כלל לפי שיש לכל א' מקור מיוחד בפ"ע ולזה יש מקור להבנה שבמוח החכמ' יותר מזולתו ולזה יש מקור להשגה יותר (ותלוי במזלות הנ"ל מזל ונוצר כו' מזל מחכים להשכיל כנ"ל והוא בחי' מוח החכמ' קר ולח ומזל ונקה להיות נובע ממנו כח ההשגה והתפיסה כו' בחי' מוח בינה שמזגו חם ויבש והמזלות מקבלי' מלמעלה) ועוד ראי' ברורה יותר ממה שאנו רואי' שיש בנקוד' חכמ' להטיב ולהרע כמו חכמי' המה להרע כו' דהיינו להטות כלפי חסד או כלפי דין והחכמ' מאין תמצא להמציא שכל לזכות ולפעמי'