נו, ב

תמצא מאין להמצי' שכל לחוב וכמו השוחד שיהפך מחוב לזכות כו' כידוע ונקודה זו אם לזכות או לחוב ודאי יתפשט בהשגה ועטם בהסבר כו' אמין ליש כנ"ל ולפ"ז הדבר מוכרח שמה שיחייב אור חכמה אם לזכות או לחוב מיד ימצא כן ממש במוח ההשגה ליתן טוב טעם לזה ובאמת אנו מוצאי' שיהי' בהשגה וטעם להיפך מחיוב המצאת החכמ' כמו שמצינו דאקשו ר"כ ור"א לרב וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטרפה שתיק רב וכה"ג בכמה מקומות הרי לא מצא טעם בהשגה כמו שחייבה גזרת חכמתו לכך שתיק לפי שבטעם והשגה מורה להיפך ממש וכן ב"ש אוסרי' וב"ה מתירים והרי אם הקשו ב"ה לב"ש בטוב טעם יודו להם ב"ש על הטעם וההשגה שאתם האמת ועכ"ז לא יחזרו ב"ש ממה שקבלו או מצד שכלם שמטה כלפי דין וכן להיפך מב"ש לב"ה וכה"ג הרי השכל שיצא כלפי חסד בחכמ' לא יכריח להיות בהשגה כך אלא יוכל להיות להיפך וכן עוד ראי' ממה שמצינו שיש שכל הנמשך כברק בבחי' נקוד' חכמה הנ"ל והוא בבחי' עומק גדול או שהוא להיפך בבחי' קטנו' וצמצום גדול כמו המצאת החכם הגדול והמצאת התנוק ובר שכל קטן או באדם א' עצמו לפי השעה והזמן וא"א לומר לכאורה שבחי' עומק נקודת חכמה זו לא יתפשט גם במוח הבינה בהשגה בעומק מאחר שנמשך מאין ליש ובאמת מאחר שיש למוח בינה מקור מיוחד בפ"ע המהוה לעצם מציאות כנ"ל ע"כ יוכל להיות דעומק שבחכמ' לא יתפשט בהשגה דהיינו שבהשגה אין לו עומק זה כלל וכן להיפך צמצום וקטנו' דחכמ' לא יכריח צמצום וקטנו' בהשגה אדרבה יוכל להיות בהשגה בהרחבה ועומק דוקא וראי' שגידול המוחין דחו"ב מקטני' לגדלו' מתנוק קטן לזקן בן ע' יש שגידולו בהבנה דוקא ולא בתפיסה והשגה ויש שגידולו בתפיסה ולא בהבנה כו' וכנ"ל דיש בנ"א חלוקי' לגמרי בזה דזה בעל הבנה גדול ואינו תפסן כלל כו' וכ"ז מפני שיש לכל א' מקור מיוחד לעיקר עצם מציאותו ואינם תלויים זב"ז כלל ולכך חלק לכל א' במאמר בפ"ע קנה חכמ' קנה בינה דמשמע שיש קונה חכמ' ולא בינה ויש קונה בינה ולא חכמ' וכן אאלפך חכמה אאלפך בינה ומה שא' אם אין חכמ' אין בינ' אם אין בינה אין חכמ' היינו כשמתכללי' יחד דודאי שני מקוריים מחולקי' הם כנ"ל רק שמתייחדי' ומתכללי' זע"ז אח"כ כמו שמתייחדי' זו"נ דזה מהות בפ"ע וזה בפ"ע רק שמתייחדי' זע"ז כך ממש מוח אבא מהו' בפ"ע ומתייחד במוח בינה והוא מה שאנו רואי' שיתפשט כל עומק אורך כו' דנקוד' חכמ' בהשג' ברוחב ועומ' וכו' בכל פרטי החלקי' כמו הצר צורה מצור' וכמו שעל הרוב ימצא טעם בהשגה ממש כאופן שהמציא לזכות או לחוב (ונק' ז"ת דבינה מדו' שבהשגה שמלבישי' למדו' שבחכמה ונק' יחוד יש"ס ותבונה כמה שכתב במ"א וזה תלוי ביחוד דג"ר דאו"א בעצם ועצם הג"ר כל אחד יש לו מקור בפ"ע והן ב' מזלות אמנם גם הב' מזלות מתייחדי' ומתכללים וגם עד"ז במקור המזלות שנק' מקור למקור כו') והנה מה שיקרא בשם נבון שלמעלה ממדריגת חכם כידוע דבימי משה נבונים לא אשכח כו' שהוא המבין דבר מתוך דבר כידוע זהו פלא גדול לכאורה דאם אין בו רק מוח ההשגה לעומק ולא בחכמ' למה יהיה למעלה מן החכם ואם הוא חכם למה יתוסף בשם נבון ומה שמבין דבר כו' אין זה רבותא כמו חידוש המצא' הנק' הבנה חדשה רק שמחדש דבר מתוך דבר שכבר שמע והשמיעה היא בבינה לבד כנ"ל אלא זהו בא מצד ענין ההתכללות דחו"ב כמא' הבן בחכמ' כו' הנ"ל דודאי כשמתכללים חו"ב יחד כנ"ל הנה בהכרח שימצא מציאת בינה בחכמה וזהו הבן בחכמה וימצא מציא' חכמה בבינה וזהו וחכם בבינה והיוצא מאמצעו' התכללות זו הוא הנק' נבון שמבין דבר כו' שלמעלה מן החכם וביאור