נח, ב

ביוד התחתון שיהי' בחי' משפיע ממש לחכמ' שתמצא מאין ליש בגלוי אור האצי' כנ"ל (וכמ"כ ביוד התחתון יש ב' ענינים האלה צמצום כדי להשפיע וצמצום כדי לקבל אלא שהוא בהיפך דתחל' מצמצם א"ע כדי לקבל והוא שנאחז היוד בקוצי בקו האמצעי מלמטה למעלה ואח"כ צמצום כדי להשפיע שהוא נקודה דיוד שתמונתו כדלית קטן לכך הוא בהיפך מיוד העליון לפי שהיוד העליון הוא הבא מכח המשפיע בעצם רק שהוא כמו שליח ממוצע שיש בו ג"כ בטול וצמצו' לקבל כו') וזהו ששניהם ענין א' והא בהא דוקא תליא דמשום שהוא פלא נעשה אלף וזהו כי עשית פלא וכן עושה פלא דיש בו ב' פרושים ושניהם ענין א' דעושה וממשיך לפלא היינו מה שמתצמצם להיות נק' פלא ונסתר כו' והב' שיהי' נמשך מפלא אלף מפני שזהו צמצום כדי להשפיע כנ"ל והכל א' וד"ל ויובן זה בתוס' ביאור ממשל כח המשכיל כל שכל ההיולי שע"ז אמר יהב חכמתא לחכימין דהיינו שנתוסף אור בכח המשכיל להשכיל לעומק ולרוחב יותר כמו בשינוי שבין קטנו' וגדלות המוחין דאדם מבן ז' עד בן ע' כידוע ואנו רואי' שבטרם שיתחכם מכח הנוסף בכח המשכיל כמו בהיותו בן ז' ואחר שיתחכם מכח זה בהיותו בן ע' אין בכח זה שינוי בעצם כלל רק במה שיצא מן ההעלם לגלוי בלבד שבהיותו בן ז' היה תוס' כח זה רק בהעל' בכח ולא בפועל הגלוי התחכמות ובהיותו בן ע' נשלם לבא כל כח זה לגלוי התחכמות (כמו בוצין בוצין כו') לפי שגלוי התחכמות הוא רק חיצוניות ההשפעה שמגלה מכח חכמתו ואמנם אם בזקנותו דוקא שקנה חכמה ממקורה הרי בא כח הנעלם הזה שהי' בקטנותו בתכלית הקטנות לידי גדלות ביותר זה שינוי בעצ' כח המשכיל וע"ז אמר והחכמה מאין תמצ' וכן יהב חכמתא כו' וכמו וה' נתן חכמ' לשלמה שזה אור חדש בכח המשכיל שלו כו' וכך יובן בבחי' ח"ס דא"א דמה שממנו בא מקו' לגלוי אור החכמ' דאצי' (ע"י יוד התחתון) זהו כמשל כח השכל הנעלם דחכמה שכבר במציאת שבא לגלוי התחכמות דכל מה שבכחו יש ודאי עתיד להתגלות ונק' מקור לגלוי לבד אבל מקור גם לכח ההעלם דחכמה הוא בחי' פנימי' ח"ס שנק' פלא דהיינו שנתוסף אור וכח חדש בעצם כח החכמה כמשל השינוי חדש בגדלו' השכל כזקן שקנה חכמה וכענין יהב חכמתא כו' והא בהא תליא דכאש' נתוסף כח מעצמו' המאציל בח"ס שהו' חכמ' שבכת' ממילא נעש' מקו' לחכמ' בגלוי יותר לפי ערך א' ממש וד"ל:

(סג) ובכל זה יובן ענין ה"א דהגדול והגבי' כו' שהו' בבחי' ג' קוין שנמשך מן הכתר חח"ן ובג"ה ודת"י ומבואר (בפרדס) דהמשכה זו דג' קוין בא רק מבחי' חיצוניות הכתר והוא בחי' חכמה שבכתר בכלל אבל פנימי' הכתר נבדל בערך מהיות מקור לג' קוין (כמבואר בזהר ע"פ והבדילה הפרכת ותרגומו פרסא בין קדש לקה"ק שזהו בין כתר דכתר לחכמה שבכתר והוא בחי' קרומא דאוירא כו' כמ"ש במ"א) והענין הוא כידוע בדברי רז"ל דבמקו' גדולתו שם אתה מוצ' ענותנותו ויש להבין למה דוק' במקום גדולתו שהרי דקדק לומר שם אתה מוצא שם דוקא וכי אינו ענין שלא במקום גדולתו אך הענין הוא דהענוה הוא רק בחי' צמצום והנחת עצמו כב"י שזהו עיקר מדת הענוה למטה כמו ומשה עניו כו' בלתי מרגיש א"ע כלל להיותו בבחי' מ"ה בטול עצמו דחכמ' והענוה סימן לבחי' תכלית הבטול והאין דחכמ' דכל שיש בו יותר בחי' הבטול עצמו דמ"ה ואין עצמו ממילא נראה בו בחי' תכלית הענוה שלא להרגיש עצמו מכל וכל לכך א' דיהב חכמת' לחכימין דוקא שיש בהן בחי' הבטול שהוא הענוה אבל להיפך כל שמורגש בישות יותר יורחק ממנו שפע החכמ' כמו לא בים היא במי שמרחי' דעתו עליה כים ולא תמצאנו בגסי הרוח כו' כידוע והדוגמ' מזה יובן למשכיל