נח, ג

למעל' שזהו בחי' יו"ד העליון שע"ג הקו דאלף הנ"ל בהיות ידוע שעל החכמ' נא' לשון עשי' כמו כולם בחכמה עשיתומאחר שבחכמ' עשה הכל הרי גם החכמ' נק' עשי' כמשל שכל וחכמ' שבעשי' שגם השכל שבעשי' עשי' נחשב כמ"ש במ"א ואפי' חכמ' עליונ' דאצי' נחשב עשי' מאחר שהאצי' עצמו עשי' נחשב וגם בחי' מקור החכמ' דאצי' הנק' פלא הנ"ל הרי נא' עושה פלא וכנ"ל והוא במה שמתצמצם בעצמו להיות מקור לחכמ' נק' עשי' דהלא ידוע דגם בחי' החכמ' היותר עליון כמו חכמ' הקדומה שבעצמו' המאציל שנק' חכים ולא בחכמה ידיעא ונק' חכמ' דא"ק גם ע"ז אמר לית מחשבה ת"ב אפי' מחשבה דא"ק וכה"ג וד"ל ולהיות כן במה שהוצרך לצמצם א"ע כ"כ בדילוג הערך נק' ענוה יתירה והוא כמו ענין צמצום הנק' יוד שבמשפיע המופלג בחכמה בשביל שפע קטן הערך מאד שאין זה רק ענוה יתירה אבל באמת ענוה זאת גורמת הריבוי וההתפשטו' של השפע אח"כ ברוב גלוי גדולת החכמ' במקבלים וכנ"ל בענין צמצום המשפיע רק כדי להשפיע דהצמצום הוא עיקר הסיבה לשפע כך הענוה הוא עיקר הסיבה אל הגדולה והתפשטו' שאחר כך וזהו במקום גדולתו דוקא שם אתה כו' פי' במקום גדולתו במקום שצריך להיות בחי' התפשטות אור ושפע כמו להיות נק' חכים ומבין וחסדן כו' שנקרא שבח וגדולת אא"ס לגבי המקבלים שם דוקא בהכרח הי' שימצא ענוה יתירה בתחלה שע"י ענוה זו דוקא הוא שבא בגלוי מהעלם העצמי' שהוא בחי' הצמצו' שבעצמו' מטעם שבעצמותו הוא אח"פ בתכלית מרומם ומובדל בערך מהיות גם מקור למקור לחכמ' הקדומה דא"ק כנ"ל וגם לא להיות מקור דמקור לרצון ותענוג וכל ספי' ומדה וכמ"ש ולאו מכל אינון מדו' כלל וכידוע רק ע"י הענו' והצמצו' בא לכלל בחי' גדול' והתפשטות זו לכך דקדק לומר במקום גדולתו שם דוקא כו' וד"ל (ובאמת פי' זה יוצא מידי פשוטו דבמקום גדולתו משמע דלפ"ע הגדולה בעצם כך יוכל להיות עניו לצמצם א"ע וקאי גדולה זו על גדולת העצמו' דוקא וכמו המלך שהוא גדול בעצם כך יוכל להשפיל א"ע יותר וכידוע דכל הגבוה גבוה יותר יוכל להשפיל א"ע והיינו לפ"ע הגדולה שבעצמו' היא הענוה ולא שע"י הענוה יבא הגדולה שאין זה עולה כפי הפשט כלל אך הענין באמת דלפ"ע עצם גדולת העצמו' שלפני הצמצום דלגדולתו אין חקר כך יהי' ערך הענוה והצמצום דפלא הנ"ל ולכך נק' אדון הנפלאו' כו' ויובן זה יותר לפי אופן המשל הנ"ל בענוה גשמי' למטה שהוא אמיתית הסימן לתכלית בחי' הבטול ואין בעצם כו' כנ"ל כך היא למעלה דלפ"ע בחי' האין האמיתי שבעצמו' אא"ס כך הוא בחי' ענוה שלו במה שמצמצם א"ע ונמצא דיוד זה העליון הוא המורה על עצם גדולתו שהוא בחי' אין האמיתי כו' כמו שהוא בעצמו ממש כענוה דמשה שהורה על עצם בחי' אין ומ"ה שבנפשו וד"ל) וזהו פי' הגדול כו' בה"א הידוע דהנ' ידוע שהפתח מורה על בחי' הפתיח' והגלוי לחוץ דוקא והקמץ מורה על בחי' הסתימו' וההעלם בעצמו' דוקא ולזה הטע' הקמץ בכת' ופתח בחכמ' כמו פיה פתח' בחכמ' כו' ואמנ' בפתח דחכמ' יש ב' מדריגו' א' מן ההעל' לגלוי ממש והוא מ"ש והחכמ' מאין תמצא ליש כו' והוא בחי' חיצוניות ח"ס דא"א וע"י הנ"ל שנק' חכמ' שבכתר בכלל כנ"ל והב' בחי' מקור הנעלם שהוא מקור להיות פתיחת החכמ' מח"ס והוא ע"י בחי' הצמצום שמצמצם בעצמו דוק' הנק' פלא שהוא עיקר יוד העליון שע"ג הקו באלף והוא עיקר אות הא' בכלל וזהו פי' אאלפך חכמה שעתיד להיות מקור לחכמ' ע"י צמצומים רבים שביוד זה הנה זהו ג"כ נכלל בה"א זה דהגדול לפי שממנו עכ"פ עתיד להיות הסתעפות הקו הימין חח"ן דאצי' דהיינו כשיומשך מפלא אלף וכנ"ל (והוא ע"י הענוה מתוך הגדול' שקדמה כנ"ל בפי' הב' או במקום שצריך להיות גדול כפי' הא' דלעיל) אבל יהי'