נט, ג

נק' אאלפך והחו"ב דאצי' שכבר נתגלו וקבלו האור מאין ליש נק' אלפי' וזהו ונוצר חסד לאלפי' דחו"ב שזהו בחי' אור הכתר בחו"ב (דלא כפי' דלעיל לאלפי' לאאלפך כו') (ובאמת פי' זה יותר מתיישב בלשון אלפי' דלפ"ז אאלפך הוא במזל ונוצר מקור החכמ' הגלוי' אבל עצם החכמ' הבא' בגלוי מאין ליש ממש הוא הנק' אלף באמת כי פי' אלף לימוד הוא לימוד הבא בגלוי משא"כ אאלפך אינו אלף עדיין רק שעתיד ללמד כנ"ל ולפי' דלעיל דקאי על אאלפך אין זה אלף עצמו עדיין במקרא מפורש לאלפי' כו' והנה באמת גם הפי' הראשון אמת אך הוא מדבר במדריגה עליונה יותר והוא גם בעצמו' חו"ב דא"א איך שהן מקבלים מרב חסד דע"י ע"י ונוצר חסד ובחי' עצמו' חו"ב דא"א נק' אלפי' אולפנא בחי' גלוי לגבי העלם כתר שבכתר ששם הוא בחי' רב חסד דא"ס וע"ז נא' והחכמ' מאין כו' פי' ח"ס עצמו מאין העצמי דעצמו' הכתר כו' כמא' דאפי' אור צח ומצוחצח שהוא עצמו' ח"ס אוכם הוא לגבי טה"ע כתר שבכתר כו' אבל אאלפך הוא בחי' מקור לח"ס עצמו ע"י צמצום ונוצר אמנם לא נק' ונוצר זה בחי' מזל כלל אלא הוא בחי' צמצום ההמשכה מרצון העליון שהוא חפץ חסד שנמשך מרב חסד דע"י כנ"ל כי בחי' מזל הוא בא בבחי' שערו' שאינו רק מחיצוניו' דמו"ס דא"א כנ"ל ונמצא שני הפי' אמת ומתיישבין בלשון הכתוב לאלפי' שהן אלפין ממש אלא שזהו קורא אלפין לחו"ב דאצי' שבגלוי וזה קורא לחו"ב דא"א עצמו שם אלפי' כנ"ל וד"ל [ולפ"ז מ"ש ועושה חסד לאלפי' דקאי במזל ונקה שרש לבינה והחכמ' כלולה בה משום שנק' מקרא קודש וכמו וחכם בבינה בחי' ע"ב דס"ג כו' יתפרש ג"כ בב' אופני' הנ"ל בבינ' דא"א עצמו ובבינ' דאצי' אך בבינ' דא"א איך שייך עשי' שהוא ההתפשטו' מאין ליש בבחי' מקור למקור (משא"כ ונוצר שהוא כולל גם לבינה שבחכמ' דא"א כמו הבן בחכמ' ס"ג דע"ב שייך שחם בחי' בטול היש לאין מחמת אור אין העצמי גם בבינה דו"ס כו') אמנם מבואר בפי' המלות בסידור בפי' ברוך ואמר ועושה שהוא חו"ב דא"א כו' והיינו ועושה חסד כו'):

(סה) ומעתה יובן בענין ציור תמונת האלף שהוא ב' יודין ווי"ו באמצע כנ"ל שאין היוד העליון שבו בבחי' אאלפך חכמ' מקור לח"ס כו' אלא יתפרש הכל בבחי' החכמ' עצמה בין בח"ס בין בחכמ' הגלוי כו' דהנה היו"ד הוא בחי' חכמה שבחכמ' והוי"ו הוא מדות שבחכמ' והיוד התחתון הוא בחי' השפע' היסוד דחכמ' וביאור הדברים בחכמ' הגלוי' ידוע עד"מ מהברקת אור נקודת המושכל בגלוי נק' יוד העליון והוא בחי' חכמ' שבחכמ' שהוא עצם נקודת המושכל כמו שבא מן ההעל' לגלוי כו' ובחי' התפשטו' והמשכה שלו לגלוי יותר הוא בחי' מדו' שבחכמ' (והוא שכל המטה כלפי חסד או דין אע"פ שאין טעם ושכל מושג לדבר עדיין כמו שתיק רב דלעיל ונק' ו"ק דאבא כמ"ש במ"א) והיוד התחתון הוא בחי' השפעת יסוד דחכמ' בבחי' מל' דאבא שהוא בחי' אותיות דחכמ' שנמשך מזה בבינה להיות הנקודה בהשגה לאורך ורוחב כו' [כמו קוץ התחתון דיוד כנ"ל] ועד"ז ממש יתפרש ציור האלף בבחי' ח"ס עצמו אלא ששם הוא בחי' ההעלם דכתר עליון הנק' רצון וכידוע שהחכמ' וטעם כמוס לרצון נק' ח"ס כענין המא' שתוק כך עלה במח' כו' היוד העליון הוא בי' חכמ' שבח"ס והוי"ו הוא מדו' דח"ס והיוד התחתון הוא בחי' יסוד דח"ס כו' והכל הוא בבחי' ההעל' דרצון עדיין שלמעלה מן השכל הגלוי כו' אבל הנה פי' ונוצר חסד לאלפים לב' הפרושים דאלפים הנ"ל בין בח"ס עצמו בין בחכמה הגלויה הוא למעלה גם מיוד העליון דאלף ונק' אאלפך חכמה בין לח"ס בין לחכמה הגלוי' וד"ל ונמצא