ס, ג

לאחר שנתגלה מהות מציא' החכמ' בפועל גמור וע"ז נא' והחכמ' מאין תמצא מבחי' אין והעלם דמשפיע בא בגלוי יש דמקבל והיינו תמצא במציאת דבר חכמ' משא"כ טרם שנתקבלה למקבל אינ' במציא' חכמ' בגלוי כי נמשך לפי אופן מדרגת המשפיע כציור וי"ו כנ"ל וזהו ענין חי"ת דחכמ' שזהו כאשר החכמ' באה במקבל לגלוי אורך ורוחב כו' וזהו בציור אות החי"ת שהוא ציור פתח כצורת הפתח ממש במשקוף וב' מזוזו' והיינו עד"מ הפתח שבו יוצאי' לחוץ ובו נכנסי' לפנים כי הוא חלל פתוח לכל כך ענין החכמ' שבא' בגילוי לחוץ במקבלי' נק' פתח העליון שנפתח גלוי אור ח"ע הנעלם ונק' פתחי חכמ' שהכל נכנסי' בהם לקבל וגם ע"ש יציאת האור שם מהעלם לגלוי לחוץ (כמו פתח ר' פלוני) והנה כתיב פיה פתחה בחכמה והוא הפה שהוא הפתח שהחכמ' נפתח שם בגלוי הדבור וכל זמן שלא נתקבל השכל בגלוי יש דמקבל כנ"ל לא יוכל לגלותה בפתח דפה לדבר לזולתו משום דהא בהא תליא וכמשי"ת בענין חית דלי"ת כו' (ומשה היה כבד פה להיותו בפנימית אור אבא שלמעלה מבחי' גלוי אור החכמה לחוץ בחית שנק' פתח ונק' פה וע"כ א' לו מי שם פה לאדם שהוא גלוי פתיחת החכמה כו' וכמ"ש במ"א) ואמנם אע"פ שזהו ירידה גדולה להיות גלוי אור ח"ע בפתח דציור חית (וכידוע דקמץ בכתר ופתח בחכמ' דהיינו כתר דחכמה בקמץ בסתימות והעלם וגלוי יסוד ומל' דחכמה הוא בפתח והן ג' קוין ימין ושמאל ב' מזוזות וע"ג המשקוף ובהיות שזהו ההשפעה הבאה למטה גם בחלל בפתח הרי יוכל לבא השפע למטה מטה אל העומדי' בחוץ וכמ"ש חכמות בחוץ תרונ' גם לחיצוני' בהיכלות הקליפות וכמ"ש במ"א בענין חמץ ומצה דבחי"ת דחמץ לפתח דחטאת רובץ כו' אך זהו בבחי' ח"ת דמל' בעה"ד טו"ר כו' אבל ביח"ע דאצי' אין שם שרש יניקה כלל לחיצוני' ע"כ מא' דאחד נמשך חי"ת כמו משה שהי' כבד פה תושבע"פ כו' אך מ"ש מי שם פה לאדם מפני שבפה דחכמה אין שם יניקה לחיצוני' ג"כ כמ"ש פיה פתחה בחכמה לפי שבה"א יש חלל קטן בין הגג לרגל הקצר כו' (וכמ"ש בפי' המלות דמזמור לתודה כו' בענין מצה בה"א כו' והוא בחי' הבטול שבח"ת וזהו ותורת חסד שיכול לברר הכל בבטול היש לאין דבח"ת אתברירו וזהו תושבע"פ כמבואר שם באריכו') וז"ש למען תהי' תורת ה' בפיך וכן אשים דברי בפיך לא ימוש כו' מפיך דוקא שהעיקר מצות ת"ת בדבור בפה וכמ"ש כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם הרי בחי' חכמ' בראש דאדם מקבל אור וחיות מן הפה וכמא' רז"ל למוציאהן בפה דוקא משום דבאמת נעוץ תחלתן בסופן דוקא וכאשר נעשה מן האלף דמשפיע חי"ת בגלוי למקבל כנ"ל עדיין אין עיקר השלימות אלא לבסוף יותר והוא כאשר בא בפה בדבור שיוכל לגלות הדבר חכמה שקיבל לחוץ ולא יטה ימין ושמאל כו' אז ממוצא פי הוי' שבדבור דוקא יחי' האדם בחי' חכמ' שבראש וזהו שמן החי"ת נעשה דלי"ת בצרופי אותיות דאחד שהדלי"ת הוא בחי' הדבור שבחכמ' כמו פיה פתחה בחכמ' כנ"ל והוא דלית רבתי להיותו בבחי' גדלו' הדבור כמו שהוא בשרשו בגלוי אור חכמה הקדומה שנעוץ תחלתן בסופן (ונק' רוח ממללא בחי' מדבר שזהו עיקר שלימות דבחי' אדם כידוע) וזהו כללות ענין סדר צרופי אותיות דתיבת אחד א' ואח"כ חי"ת ומחית דלית רבתי ופרטיו' ענין החי"ת ודלי"ת ית' בסמוך וד"ל (ובכ"ז יובן מ"ש והחכמה תחיה בעליה פי' בעליה דחכמה שהוא בחי' המשפיע לחכמה מאין והעלם מקור חוצבה כו' והוא מפני שהחכמ' בה"א הוא גלוי אורה למקבל כנ"ל ומה גם כשבא בגלוי גמור שבפה שמזה יחי' האדם כנ"ל לכך החכמ' בה"א דוקא תחי' לבעלי' דחכמ' כו' דנעוץ תחלתן בסופן דוקא כנ"ל אך היא גופא יש להבין למה יהי' כח ועוז יותר בגלוי מעצם דח"ע שבראש עד שתחי' לבעלי' ואם מפני