ס, ד

שנעוץ תחלתן בסופן הרי כך נעוץ סופן בתחלתן ולמה יהי' כח הסוף גדול מן התחלה ואדרבה הרי עיקר הדבור בה' מוצאו' הפה הוא נמשך מן החכמ' שבראש כידוע דאבא יסד ברתא וכמו מצרף לחכמ' ולכך נק' מדבר רוח ממללא כמשי"ת בסמוך אך באמת אינו מובן גם מ"ש מי שם פה לאדם דאדם הוא בחי' חכמ' אדם שנק' מדבר ואם אין לו פה מצד עצמו לא נק' אדם כלל וא"כ איך אמר מי שם פה לאדם הלא אנכי דווקא אך הענין הוא דפה זה הוא מה שיש בכח הפה לברר ברורים דעה"ד להבדיל הפה בין טו"ר וכענין תושבע"פ מל' קרינן לה כמו מתניתין מלכתא כמלך שגוזר כו' כידוע ומבואר במ"א עד"מ חכם גדול שאינו יכול לפרנס א"ע בחכמתו או לתקן בחכמתו דבר שנתקלקל אינו חכם כי לא עמדה לו חכמתו להחיות נפשו או לתיקון דבר המעוות כו' אעפ"י שבקי בכל חכמ' כי עיקר שלימו' החכמ' באה במה שיוכל בחכמתו למצוא טרף לנפשו כו' וזהו פי' הפשוט דוהחכמ' תחי' בעליה כידוע והדוגמא מזה נק' תורתו אומנתו פי' כלי אומנתו להחיות לבעליה דחכמ' והוא בבחי' הבירורי' שבחכמ' תתאה שבדבור לברר ולתקן כו' נק' כלי אומנות להחיות שרש חכמתו הנק' בעניה שזה מגיע בשרש ומקור הראשון דכתר בבחי' העצמו' שבה למעלה מהיות מקור לחכמ' הנ"ל ע"כ תחיה בעליה דחכמ' שנתוסף כח ושרש עצם חכמתו שנק' ח"ס כו' וז"ש יהב חכמתא לחכימין דוקא שהוא ח"ת שבפה לברר וזהו כי לא על הלחם שהוא בחי' החכמ' בשרשה במזלא גי' לחם יחי' האדם בחי' החכמ' שבראש אלא על כל מוצא פי הוי' דחכמ' שבדבור לתקן עה"ד כו' שנק' תורתו אומנתו יחי' האדם אמנם מי הוא הנותן כח בפה זה מאחר שזה בא מלמעלה מבח' אדם אחר שממנו יחי' האדם ויקבל כו' הנה לזה אמר מי שם פה זה לאדם לא האדם בעצמו מאחר שיחי' ויקבל ממנו אלא אנכי שהוא אור א"ס שבעצמות הכתר הנק' אנכי כו' וזהו טעם עיק' מצות ת"ת בפה וגם משה שהיה כבד פה מצד שרשו בפנימי' ח"ע א' לו אנכי אהיה עם פיך כו' וגם במ"ת נא' תורה צוה לנו משה בע"פ כו' ובכ"ז יובן בתוס' ביאור ענין חית ודלי"ת רבתי שהעיקר הוא בדלי"ת רבתי שהוא כח הדבור שלא כמ"ש בסמוך דשרש כח הדבור מן החכמה לבד כו' וד"ל:

(ס"ז) ומעתה יש להבין בתוס' ביאור בפרטיות ענין החי' והדלי"ת רבתי דאחד הנ"ל ומשארז"ל על אות החי"ת ודלי"ת תמליכהו בז' רקיעים וארץ וד' רוחו' כו' והנה יש להקדים תחלה בביאור ענין הדלי"ת רבתי שהוא בבחי' עולם הדבור למה הוא דלי"ת רבתי וידוע דאבא יסד ברתא ששרש בנין הדבור נמשך דוקא מן החכמ' וכמ"ש ה' בחכמ' יסד ארץ כו' אך הנה ידוע שיש ב' מדריגות בדבור א' מקור ושרש כח הדבור בעצם כמו שהוא נמצא מאור החכמ' דאבא יסד כו' והב' בחי' צרופי אותיות הדבור כמו שהן באין בגלוי בה' מוצאו' הפה ותחלה יש לבאר מדרגה הב' הזאת שבדבור שהוא בחי' התחלקות צרופי אותיות הדבור העליון כמ"ש בס"י וקבען בפה כו' והן רבוי שינויי הצרופי' לאין שעור כמ"ש בס"י ה' אבנים בונו' ק"ך בתים שהן אותיות שנק' אבנים וה' אותיות יש בהן ק"ך צרופי' כמו שם אלקי' בכלל הן ה' אותיות ויש בהן ק"ך צירופי' שהן כללות ההשתלשלו' דג' עולמות בי"ע (וממ"ח צרופי' האחרונים מקבלים החיצונים הנק' אדמת בני חם כו') (וכתיב צדיק מושל ביראת אלקים שיכול לשנות בק"ך צרופים דאלקי' כמו רחב"ד שאמ' מי שאמר לשמן כו' כמ"ש במ"א) וצרופים הללו מתחלקים לאין שיעור כלל כמ"ש בס"י מכאן ואילך צא וחשוב עד אין שיעור